מאת: אבי הלוי

בתמונה משמאל: היינן אורי חץ

"או שתורידו את המחירים או שתעלו את האיכות" – כך פחות או יותר אומר מרק סקווירס, האיש של רוברט פרקר, בדברי הסיכום שלו לטעימת היינות הישראלים שהתקיימה לאחרונה מטעם המגזין Wine Advocate. נראה שביקב שאטו גולן בחרו מלכתחילה בדרך השנייה. כאשר יצאו יינות היקב לראשונה לשוק לפני כמה שנים הם היו יוצאי דופן במחיריהם הגבוהים. רמת המחירים אמנם לא ירדה (למרות שבאופן יחסי המחירים מתחילים להשתוות למחירי היינות האיכותיים של היקבים האחרים שהתייקרו) אך האיכות, שהייתה טובה מלכתחילה, נמצאת במגמת עלייה מתמדת מבציר לבציר. לטעימה של פרקר, אגב, לא נשלחו יינות שאטו גולן.

בימים אלו חונך יקב שאטו גולן את יינות בציר 2005. בפגישה עם כתבי יין הזכיר לכולנו שוקי שי, מבעלי היקב, שיקב הוא גם עסק. "כל יקב הוא אחר וכל יקב מתפתח לכיוונים אחרים ושם דגשים אחרים", אומר שי ומוסיף: "הקווים שהנחו אותנו בעבר ממשיכים להנחות אותנו גם כיום. הנושא הראשון שאנו משקיעים בו רבות הוא נושא הניהול. אנחנו אנשים עם הרבה מאוד ניסיון ואנחנו יודעים שעסקים קמים ונופלים על ניהול ולכן בשנה האחרונה שמנו דגש על הנושא הזה. יש לנו צוות מצוין שמנהל את היקב והגענו להישגים טובים של ניהול בשנה האחרונה. נושא שעדיין טעון שיפור הוא ניהול הלקוחות הפרטיים והמוסדיים ואנחנו מתכוונים לטפל בנושא הזה בשנה הקרובה".

"נושא נוסף שאנחנו לא מפסיקים לדבר עליו ולטפל בו הוא נושא האיכות" אומר שי. "יש לנו קו מאוד ברור שמסגרתו אנו משקיעים הרבה מאוד בכרמים"  על בציר 2007 אומר שי שהיה איכותי אך הכמות נמוכה מהצפוי. "התכוננו להיקף ייצור של 85 אלף בקבוקים אך בפועל נייצר רק 65 אלף. זה לא מה שציפינו אבל אין בעיה, העיקר שהאיכות תהיה טובה". בנושא השיווק והמכירות אמר שי שהיינות נמכרים היטב עד כדי כך שלא נשארים ביקב די יינות ארכיון. יצוין שביקב שאטו גולן מחשיבים מאוד את נושא שימור יינות לעתיד. בהשקת יינות 2004 לפני שנה סיפר שוקי שי: "יינות שאנו מרגישים שהם טובים במיוחד הופכים ליינות ארכיון. אנו שומרים כאלפיים עד שלושת אלפים בקבוקים מכל בציר לשנים הבאות מתוך כוונה למכור אותם אחר כך במחירים מיוחדים".

בנושא היצוא מטפל שוקי שי בעצמו. לדבריו הסוחרים והיבואנים בחו"ל מצפים שהיקב ימכור את היין בדולרים בודדים לבקבוק. מחיר היין ללקוח יכול להגיע בסופו של דבר לעשרות דולרים אבל מהיקב מצפים שימכור את היין לעיתים בפחות ממחירי העלות. כיוון שכך משתדלים בשאטו גולן לעבוד ישירות מול לקוחות פרטיים שמכירים את היקב ואוהבים את היין וכך חוסכים את פער התיווך. יעד שיווקי נוסף הוא מסעדות איכות אליהן משווק היין באופן ישיר.

טעימת יינות 2005 התחילה דווקא עם יין מבציר אחר והוא הסוביניון בלאן 2006. זהו יין שהוכן מ- 100% ענבי סוביניון בלאן הגדלים בשתי חלקות שונות באזור כרם שעל בצפון רמת הגולן. האשכולות נסחטו בשלמותם והמיץ הותסס בחלקו בחביות עץ (לא חדשות) ובחלקו במיכלי נירוסטה. חלק מן היין תסס ספונטאנית (עם שמרים טבעיים) ולחלק האחר הוסיף חץ שמרים. לאחר יישון של שבעה חודשים עורבבו החלקים השונים יחדיו והיין בוקבק. צבע היין צהוב קלוש והוא בעל מראה צלול ומבריק. באף ריחות מעודנים המזכירים אננס ותפוח. בפה חמיצות מרשימה, (טבעית, ללא תיקון חומצה - אומר חץ) וטעמים הממשיכים את האף: תפוח עץ אדום, מלון ירוק ולימון צהוב. גוף קל עד בינוני. 13.6% אלכוהול. טעם שיורי די ארוך ונעים לחיך. מהיין הזה נוצרו כ- 3,700 בקבוקים חלקם 500 מ"ל. המחיר: 130 ש' לבקבוק של 750 מ"ל.

על בציר 2005 אומר אורי חץ שהוא מתאפיין בבשלות גבוהה ובאלכוהול לא גבוה – תופעה שהיא 'נס', לדבריו, במציאות הישראלית. חץ מעיד על עצמו כמי שאוהב לייצר ולצרוך יינות מעוטי אלכוהול, משהו בסביבות 13-13.5%. ואכן, כפי שנראה בהמשך יינות 2005 של יקב שאטו גולן הם ברמות אלכוהול של 13 עד 14 אחוזי אלכוהול ולא יותר. חץ דיבר על שלוש תכונות של היין שיש בהם סיכון ליינן: עפיצות חזקה, חמיצות מוגזמת ואלכוהול גבוה. לדברי חץ ביינות בציר 2005 קל היה לאזן בין התכונות הללו בזכות האלכוהול הנמוך שבדרך כלל מחריף את התחושות האחרות.

את טעימת יינות 2005 בחר אורי חץ להתחיל בסירה 2005 באומרו שהיין הזה, מבחינת משקל ("יותר סירה מאשר שיראז") ומבחינת האיזון העדין שבין עפיצות חמיצות ומתיקות  הוא היין הכי קרוב ליין לבן. סירה 2005 הוכן מ- 97% ענבי סירה ו-3% ענבי קברנה סוביניון כולם מכרמים של יקב שאטו גולן. הענבים  עברו תהליך של תסיסה ספונטאנית והיין התישן במשך שנה בטרם עורבב ובוקבק. צבעו של היין סגול כהה ועמוק עם לב שחור כמעט. היין צלול אם כי לא שקוף לגמרי. לאחר סיבוב היין בכוס מתגלות דמעות נאות הניגרות בנחת על דפנות הכוס. באף ובפה ריחות וטעמים של פרי אדום בשל חלקית, חמצמץ מעט ומתובל בעדינות. גוף בינוני 13.5% אלכוהול. טאנינים רכים. האפטר טייסט ממושך ועושה חשק לעוד לגימה. אהבתי את היין הזה מאוד. מהיין הזה נוצרו 9,600 בקבוקים. מחיר: 149 ש'.

'גשם' 2005 - 70% גראנאש ו- 30% סירה. גרסת 2004, אגב, הייתה הפוכה מבחינת יחס הזנים: 62% סירה ו- 38% גראנאש. בכוונת היקב לכלול בעתיד "בבלנד הים תיכוני" הזה גם את הזנים קריניאן ומורבדר. אורי חץ סיפר שבעתיד גם ייוצר 'גשם לבן' שיכיל את הזנים רוסאן, ויונייה וגראנאש בלאן. צבעו של היין סגול בהיר והוא צלול ונאה. באף ריחות שונים מהיינות האדומים שאנו רגילים אליהם" תות שדה, תות עץ ופרחי גינה. בפה מתיקות קלה ונעימה וחמיצות נמוכה אך מספקת ("תיקון קל"). גוף בינוני, אלכוהול 13.9%, טאנינים רכים ואפטר טייסט ממושך וטעים. מיין זה נוצרו רק 642 בקבוקים והיקב רואה בכך סיבה מספקת לדרוש עבור בקבוק מהיין הזה 245 ש'. 'גשם' 2004, אגב, עולה כיום 325 ש'. מאחר ואנו חיים בכלכלה חופשית אין לנו אלא להניח שיש מי שמוכן לשלם את המחירים האלו.

מרלו 2005 - קוראים לו מרלו אבל יש בו גם 9% קברנה סוביניון ו- 4% סירה. הענבים נבצרו ידנית בכרמים של היקב, הותססו ויושנו בנפרד במשך 13 חודשים עד הערבוב והבקבוק. צבעו של היין אדום רובי עם שוליים סגלגלים. היין צלול אם כי לא שקוף מה שמעיד כנראה על סינון חלקי. לאחר סיבוב היין בכוס ניגרות דמעות כבדות על הדפנות. גוף בינוני, 14.1% אלכוהול. באף פרי עוצמתי מעורב בריחות שוקולד וטבק של מקטרות. בפה טאנינים מעקצצים שמתרככים ונמוגים לאיטם. אפטר טייסט ארוך, ממושך וטעים. 6415 בקבוקים נוצרו מהיין הזה הטעים הזה ומחיר כל אחד מהם 145 ש'.

קברנה סוביניון 2005 - יין שהורכב מקברנה סוביניון מחמש חלקות שונות והוסיפו לו קברנה פרנק (11%). היין התיישן כשנה לפני הערבוב והבקבוק. צבעו אדום רובי כהה. דמעות כבדות על דופן הכוס. באף ריחות פרי מעורב: שחור ואדום, בשל ולא בשל. הפה ממשיך את האף והטעמים הם טעמים של פירות אדומים ושחורים. גוף בינוני, 13.8% אלכוהול. אפטר טייסט טעים וחנפני שגורם לך לקחת עוד ועוד לגימות מהכוס. קברנה סוביניון קלאסי וטעים שנוצר בכמות של 40 אלף בקבוקים. מחיר: 134 ש'.

'אליעד' 2005- 94% קברנה סוביניון משלוש חלקות מובחרות בתוספת 6% סירה. היין התיישן בחביות 13 חודשים לפני הערבוב והבקבוק. גרסת 2004 של האליעד הייתה בלנד בורדולזי שהכיל 70% קברנה סוביניון והיתר מרלו, פטיט וורדו וקברנה פרנק. על רקע זה הסביר אורי חץ שהאליעד הוא בלנד מבוסס קברנה סוביניון ובכל שנה הוא משלב בו את הזנים המוצלחים של אותה שנה. "עשיתי המון ניסיונות", אמר אורי חץ, "ומה לעשות שדווקא השילוב הזה של קברנה ומעט סירה יצא הכי טעים". צבעו של היין אדום כהה כמעט שחור. על דופן הכוס דמעות כבדות ושמנוניות. היין שופע ריחות של פרי שחור בשל כמו שזיף, פטל ודובדבנים שחורים. הפה ממשיך את מה שמרגיש האף המון פרי ועושר של טעמים ומורכבות רב שכבתית. יין עוצמתי עם טאנינים שמתרככים ונמוגים לאט לאט אחרי הבליעה.גוף מלא, 14.1% אלכוהול וטעם שיורי ארוך ומתמשך. יין מאוד מאוד טעים ויוצא דופן באיכותו. 9,800 בקבוקים שמחיר כל אחד מהם 152 ש'. יופי של יין.

לסיכום, יינות 2005 של יקב שאטו גולן עולים עוד מדרגה במדרגות האיכות. צדק שוקי שי כשאמר, עוד בהשקה של יינות 2004, שאיכות היינות עולה יחד עם גילם של הכרמים. יש להניח שכמו כל בעל מקצוע, גם היינן של שאטו גולן לומד לעבוד עם הזנים הנטועים בכרמי היקב וביצועיו משתפרים מבציר לבציר. על רקע זה ניתן לצפות שעוד ניהנה מאיכות גדלה והולכת של יינות שאטו גולן משנה לשנה. יש למה לחכות.

דצמבר 2007.