ילדות בצל הנאציזם

שארל לואינגר נולד בשנת 1920 בשטרסבורג, בצרפת המחלימה ממלחמת העולם הראשונה. כבר כילד הוא פעיל בתנועה הציונית וחולם לעלות לארץ ישראל. בגיל 15, בעודו מתלבט על המשך דרכו, מקבל לואינגר הצעה מחבר משפחה ללמוד אגרונומיה. "כך תוכל לתרום לישראל," משכנע החבר.

את ראשית לימודיו מתחיל שארל בפנימיה חקלאית וממשיך ללימודי אגרונומיה בגריניון שליד פריז במגמת חקלאות כללית. אז, פורצת מלחמת העולם השנייה והצבא סוגר את בית הספר ולואינגר הצעיר נשלח ללמוד בברטאן. זמן קצר לאחר מכן נכבש המקום על ידי הגרמנים והסטודנט הנרדף מגיע לשלוחה במונפלייה, שם הוא לומד במסגרת לימודי האגרונומיה את תורת היין. וכך, מגיע שארל אל עולם היין ומתאהב בנושא.

בשנת 1942 האדמה בוערת תחת רגליו. בדרך מפלט אחרון, מצליח לואינגר למלט עצמו מצרפת לדרום אמריקה, מגיע לאורוגווי שם נקלט בענף היין וב- 20 שנים שלאחר מכן הוא מנהל יקב גדול תוך כדי טיפול בכרמים. החלום לעלות לארץ ישראל נדחק מכורח הנסיבות -  הישרדות, פרנסה ובניית משפחה.

בן 22 מנהל מעבדת היין הראשונה באורוגווי 1942 (ראשון משמאל)

בשנת 1962, שומע ברכבת גיסו של לואינגר, שיחה בין קבוצת אנשים שחוזרים בירושלים (בזמן שהיתה כזו). בשיחה, דנים אותם אנשים בהחלטה להקים מכון יין ממשלתי. הגיס מבין שהם מחפשים מומחה ליינות שיוכל לטפל בהקמת המכון ומעביר את הבשורה ללואינגר. חצי שנה לאחר מכן מגיע לואינגר לישראל כשחוזה חתום בכיסו ובכוונתו להקים את המכון הישראלי ליין על כל היבטיו המקצועיים. הוא מקבל לידיו את תפקיד המנהל הטכני וכך מתחילה עבודתו המקצועית בארץ.

שרשה לה פאם

בגיל 11 פוגש הילד שארל ילדה יפה שהופכת להיות חברתו. החברות בין השניים נמשכת על פני השנים והופכת לסיפור אהבה. עובר עשור, הילד הופך לגבר צעיר והילדה לנערה מתבגרת. צרפת נמצאת במערבולת של טרום מלחמת העולם השניה והיהודים פוגשים שוב את האנטישמיות המכוערת. אביה של הנערה צופה את הנולד ובשנת 1941 מבין כי רצוי לברוח מצרפת ומצליח לקבל אישור לו ולבני משפחתו להפליג לאורוגואי. עד אז, לא העזה בתו סאלי לספר על החבר. היות והגיעה ממשפחה אורטודוקסית, נהיר היה לה כי זו, לא תקבל בזרועות פתוחות את בחיר לבה שלא היה אדוק כמוהם. תוך גילוי אומץ רב מספרת היא למשפחתה על אהבתה לשארל ומודיעה באופן חד משמעית לאביה שאינה מתכוונת לעבור אתם לאורוגואי. להורים לא הייתה כל ברירה וחתונה מהירה נערכת יומיים לפני עוזבם את צרפת. כך, עוזבת סאלי ונוסעת לדרום אמריקה עם הוריה. במקביל, מנסה שארל לבקש אישור יציאה מצרפת אך נתקל בסירוב של הצבא הצרפתי לשחרר אותו מחובתו הלאומית, ופה נפרדות דרכיהם של הזוג שעדיין לא הספיק לממש את נישואיו.

רק בשנת 1942 מתקבל סוף סוף האישור המיוחל ולאחר פגישתם של הזוג המאוהב באורוגואי, מתחילים השניים את דרכם ולימים מביאים לעולם שלושה ילדים.

עשרים שנה מאוחר יותר, בשנת 1961, שולח הזוג הציוני את בנם הבכור לישראל במטרה ללמוד בישיבה. האם נוסעת לישראל הרחוקה לבקר את בנה שנה מאוחר יותר וחוזרת בהחלטה נחושה להגשים את החלום הישן, לעלות לארץ ולהתאחד.

שנה זו היא השנה בה פוגש גיסו של שארל לואינגר את אותם חלוצי מקימי מכון היין. וכך מתחילה המשפחה המאושרת לבנות חיים חדשים בארץ המיוחלת.

מכון היין והעשיה בארץ

מכון היין הישראלי הוקם במטרה לבקר ולפקח על הייצוא. לואינגר רואה כי אין כל ביקורת על תוצרת השוק המקומי ומחליט לשנות את המצב בהטלת ביקורת גם על היינות המקומיים. לואינגר רואה בכל אלה עבודת קודש: "הדבר החשוב ביותר שעשינו אותה תקופה, היה להביא את הזנים החדשים לארץ".

 שנת 1966 טועם יינות במכון היין

נעשיית עבודת מחקר ארוכה ומקיפה ונערכת הכרות עם קברנה סוביניון, מרלו, שרדונה וסוביניון בלאן. ניתנות המלצות ובמעבדה החדשה שמוקמת, מופקים מאות יינות בכמויות קטנות במטרה להבין מה הם זמני הבציר הנכונים. נלמדים האזורים השונים בארץ על כל תחומי הטרואר ולמכון מתווסף גם תפקיד פיקוח על היבוא. התפתחויות אלו משפיעות עמוקות על מצב היקבים והיינות בארץ. עד לאותה תקופה תחום היין בארץ עדיין בחיתוליו, היינות המוכרים בשוק הינם יין מתוק לקידוש ויין שולחני אדום כעבדת ולבן כהוק. מכון היין מתחיל את השינוי בעולם היין בארץ.

"את השינוי המהפכני הנוסף והחשוב שהיה בארץ," מספר שארל לואינגר, "עשו בעצם יקבי 'רמת הגולן'. מרגע שאלה החליטו לנטוע כרמים בגולן, למטרות ניסיון, מתחיל המהפך. היקב ברמת הגולן הוקם במטרה לייצר יין טוב שנעים לשתות אותו. התחרות שהחלה בעקבות הקמת יקב זה, הביאה לשיפור האיכות, לייצוב מחירים ודרבנה את היקבים השונים בארץ לייצר יין טוב לציבור הרחב".

כנס יין- 1963- עם המשלחת הצרפתית  בכנס שישראל ארחה לואינגר שני מימין

22 שנה עושה לואינגר במכון היין. את דרכו החל כמנהל טכני וממשיך לימים גם בתפקיד הנכסף כמנכ"ל, עד לסוף שנת 1986. בין עוזריו סטודנט צעיר בשם קובי גת, כיום יינן ביקבי 'כרמל מזרחי'. גת עבד 6 שנים במכון היין לצדו של שארל, "לואינגר היה איש 'קובע' במכון ועל זה מגיעות לו תשואות. מכון היין באותם ימים היה חשוב מאוד לתעשיית היין ולואינגר היה חלק חשוב ביותר במכון. בעל מקצוע חכם, סקרן מאד ומחפש כל הזמן ללמוד עוד".

גת מעריץ את יכולתו ונחישותו של האיש גם בתור מדריך, "שארל לואינגר היה מרצה בקורסי ברמנים בגיל מתקדם ביותר, הלוואי עלי להדריך עד גיל כזה", מאחל לעצמו גת ומגדיר את לואינגר "דוקטור יין, מכיר יין, בעל ידע רחב ובעל מזג נעים מאין כמוהו".

את לואינגר מחליף שלמה כהן שמנהל את מכון היין כיום. שלמה כהן עובד עם לואינגר קרוב ל- 15 שנה. "למדתי ממנו כמה מסודות הייננות," מגלה כהן. אחד הנושאים שמייחס ללואינגר הוא נושא אזורי הגידול ובדיקת הזנים. כהן מעריך את הרצינות ואת כובד הראש בהם טיפל לואינגר בכל נושא. "לאיש חושים מצויינים בטעימת יין, כושר הבחנה טוב ורצינות רבה. תמיד נתן מקום רב ושווה לכל יין, מעולם לא הקל ראש בעבודתו, העבודה הייתה לו כטקס". היחסים בין השניים היו ועדיין מצויינים. גם כיום מרגיש שלמה חופשי ליצור קשר עם לואינגר ולשאול אותו על יין זה או אחר או על כל נושא שהוא "אין פעם שארצה להתייעץ איתו והוא לא יהיה מוכן."

 עם שלמה כהן (אז סגנו) במכון היין 1980.

מורה ומחנך בישראל

במשך שנות עבודתו משכיל לואינגר לראות שבכל מקום אליו הוא מגיע כמות  אנשי המקצוע המקומיים דלה. ביקבים היו רק אנשים שלמדו בחו"ל, ברובם אף לא ישראלים. עקב כך, מבקש לואינגר, ואף מקבל אישור, ללמד תוך כדי עבודתו במכון היין, דבר שרואה כשליחות וכזכות גדולה.  

את "עבודת הקודש" ממשיך בלימוד והקניית תורת היין. מכון היין משמש עבורו דרך להתבטאות וליצירה שאותם משלימה שליחות הלימוד.

לואינגר מעביר קורסי יין במשך כשלושים שנה, עד הגיעו לגיל 80. בתחילת דרכו כמדריך מלמד בבית הספר 'תדמור', שם מעניק מידיעותיו כמעט 30 שנה, וממשיך בשלוחה של הטכניון, קורס בשלוחה למנהל בתי מלון במכללת 'רופין', שיעורי יין בקורסים ב'כרמל מזרחי', ב'דרך היין' ובבתי הספר לברמנים הראשונים בארץ, 'זמן אמיתי' ו'אשכולות'. שארל לואינגר מחנך ומעביר את תורת היין לדורות של אנשים.

יואב סוכרי מנהל בית ספר לברמנים 'זמן אמיתי': "שארל לואינגר הינו אחד מעמודי התווך של היין הישראלי, הרבה לפני שמישהו הבין פה משהו. לואינגר העביר את קורסי הברמנים, תוך כדי הפגנת ידע עצום, סובלנות וסבלנות רבה מאוד. לואינגר העניק מידיעותיו לדור הצעיר, ברצינות רבה ובהרגשת שליחות, בתקופה שבברים אפילו לא נהגו להגיש יין. היה תענוג אמיתי לעבוד אתו כל אותן שנים ורבות למדנו ממנו".

בשנת 1986 פורש לואינגר לגימלאות ממכון היין, אך במלאכת החינוך הוא ממשיך עוד שנים רבות. בכל בית-מלון אליו מגיע לחופשה הוא פוגש אנשים שלמדו אצלו ורוכשים לו כבוד גדול.

1980 קיפטאון- כנס בינ"ל של O.I.V. עם פרדי שטילר מנהל טכני של כרמל מזרחי

כשיוצא סוף סוף לפנסיה, ממשיך לואינגר לשמור על קשריו עם כל היקבים הגדולים ומשמש כיועצו האישי של אברהם בן-משה, באותה תקופה מנכ"ל 'כרמל מזרחי'.

בן-משה מכיר את שארל לואינגר עוד מהתקופה בה היה שארל המנהל הטכני של המכון, בתקופה זו היה בן-משה יו"ר מכון היין. "לואינגר היה בין הראשונים בארץ שהתייחס ליין ברצינות 'הצרפתית' לנושא ומהראשונים שהתחילו בפיתוח החלק הטכני של הענף". השניים נפגשים שנית כשבן-משה מכהן כמנכ"ל 'כרמל מזרחי' ונעזר בלואינגר בהדרכות יין, "היתה לו יכולת להעביר קורסים ליין לאנשים שהיו רחוקים מעולם היין, אנשים צעירים מאד בקורסי ברמנים, שלהם העביר את הנושא בצורה מכובדת ביותר. עזרו לכך הרצינות והמבטא הצרפתי. אני לא יודע עד כמה ידע לואינגר עברית, אבל את שפת היין הוא הכיר טוב מאד".

"דוקטור יין"

את התואר שלו היה אמור שארל לואינגר לקבל ביוני 1942. ואולם, אישור היציאה מצרפת מגיע זמן קצר לפני כיבוש הגרמנים ולכן עוזב לואינגר את צרפת חודש קודם לכן מבלי לקבל את התואר הנכסף.

20 שנה מאוחר יותר כותב מישראל לואינגר למשרד החקלאות שבצרפת ומבקש לחזור במטרה להשלים אותו חודש ולסיים את לימודיו. האוניברסיטה מעניקה לו את האפשרות להשלים את הלימוד שהפסיד אך כעת מסתבר כי על מנת לקבל את התואר הוא זקוק לשנת לימודים שלמה. הוא נוטל חופשה קצרה מממכון היין ובשלושה חודשים לומד ללא לאות חומר לימודים של שנה שלמה ומסיים סוף סוף את לימודיו בהצטיינות תוך קבלת התואר הרשמי שבראשו נכתב "בוגר שנתון 1942". בו בזמן שוקד כבר על  התואר השני. בשנת 1965 חוזר לואינגר לארץ עם תואר מומחה ליינות.

ישראל פלם, יינן ראשי ב'כרמל מזרחי' מכיר את לואינגר בשנה זו כשמתחיל לעבוד כסטודנט במכון היין. לימים, לואינגר שולח את פלם לדרום אפריקה ולאחר מכן לאוניברסיטת "דייויס" שבקליפורניה ללמוד ייננות. "את לואינגר אני רואה קודם כל כאדם מפרגן מאד ו'מלווה'. לעולם אזכור לו את ההזדמנות הראשונה שנתן לי. אדם שידע לקבל אותי כקולגה בברנז'ה לאחר שחזרתי, ידע לפרגן, להעניק ולתת משוב חיובי. אדם משכמו ומעלה, אוהב יין בכל רמ"ח איבריו, דבר שניכר בהתנהגותו, בצורת דיבורו ובמבטא שהוא חלק מכרטיס הביקור שלו." פלם מעריך מאוד את מומחיותו של לואינגר ואת הבנתו העמוקה בתחומי היין השונים. "אני שמח שזכה לקצור את הפירות ולראות אחריו אנשים רבים שהכשיר בעצמו – אחד מאבני התווך והיסוד בענף המתחדש."

תואר נוסף עושה בינתיים לואינגר גם בתולדות ישראל בימי הביניים ותוך כדי כך הסטודנט מוכיח שביישובים באזור בתקופה ההיא היו כרמים רבים כדי לעשות יין לשימוש לצורכי הדת.

"מה שדחף אותי היה הרצון ללמוד, לשנות, לשפר – הייתה לי זכות להשתתף בעבודה זו  ואני חושב שהצלחתי. אם יש בארץ התקדמות כזו וכמות יקבים רבה כל כך, זה כנראה בא גם דרך העבודה שעשינו" מסביר לואינגר.

"אם הייתי יכול להתחיל הכל מהתחלה הייתי בא ישר לישראל בשנת 1939, אלמלא המלחמה היינו פה כבר אז – זה השינוי היחידי שהייתי עושה בחיי".