בס"ד

רוני ושמחי

פעם מילת הקוד בין מביני היין הייתה "עפיצות". בשנים האחרונות היא הוחלפה במילה "טרואר" - כולם מדברים על "טרואר". כפי שכבר הסברנו במדורים קודמים, פירושה של המילה הצרפתית הזו הוא אוסף תנאי המיקרו-אקלים השוררים בכרם ומשפיעים על איכות הפרי והיין, למשל - טמפרטורה, סוג האדמה, גובה הכרם, כמות המשקעים וכיו"ב. אחד מהראשונים שדיברו על טרואר הלכה למעשה בהקשר של יין ישראלי, הוא רוני ג'יימס, היינן הראשי, ובעצם המייסד והרוח החיה שמאחורי יקב צרעה. היקב נמצא על יד בית שמש, בלב כרמי האזור הפסטורלי ונהנה מהקרבה אליהם. שוחחנו עם רוני ג'יימס שיחה נעימה, בה הוא פרש בפנינו את הפילוסופיה שלו שהתגבשה לאורך שנותיו המרובות וניסיונ העשיר כחקלאי ישראלי שורשי.

כחלוץ הטרואר בארץ, מה בעצם מסמל הטרואר עבורך?

ג'יימס: "הגישה שלי היא הגישה השמרנית הגורסת כי היין נעשה בעצם בכרם, וביקב אנו רק מכוונים כיוונים אחרונים. נפלאות הבריאה יחד עם השלמה ועזרה של האדם – זהו סוד עשיית היין. לזן הענבים אמנם תפקיד חשוב לאורך זמן ולאחר שהתאקלם בקרקע הכרם, אולם ללא טרואר גם לזן לא תהיה השפעה על התוצר הסופי".

לאחרונה השתלב לצידך בעשיה הייננית ביקב, ערן פיק, שחזר מלימודים בארה"ב. איך אתה רואה את העבודה עמו?

ג'יימס: "ערן גם הוא מגלם את הפילוסופיה שלנו. הוא מגיע עם מטען גנטי קליפורני (לימודיו באוינברסיטת דיוויס – ר.פ.), אולם כעת , כאשר הוא נטוע  בטרואר של הרי ירושלים הוא יביא לידי ביטוי בצורה הטובה ביותר את יכולותיו".

קביעת יום הבציר היא קריטית לאיכות היין. כיצד אתה קובע את היום המיוחל?

ג'יימס: "מתחילת הבשלת הענבים אנו עוקבים בדריכות אחר הנעשה בכרם, יום יום לאורך כשבועיים. השנה לדוגמא הייתה מצוינת שכן חודש אוגוסט היה נוח לבציר: היה חם אך לא מדי, לא היו טמפרטורות קיצוניות, היה רצף הבשלה. אנו משלבים טעימת גרגרים (להרגיש את הטעם, עובי הקליפה,פיצוח הגרעין וכו') יחד עם נתונים מעבדתיים (אחוזי סוכר וחומציות למשל) וכך קובעים את היום המיוחל".

יקב צרעה הפך לכשר לפני מס' שנים, דבר המונע ממך מגע ישיר עם היין. האם זה לא מפריע?

ג'יימס: " גם אם באופן פרטי איני מקפיד על קיום כל המצוות, מבחינתי - לא ייתכן מצב שבו קבוצה גדולה של יהודים לא תוכל להתארח אצלי וליהנות מהיין שאני עושה. אצלי כולם ירגישו בנוח, לכן קיבלתי על עצמי את החומרות ההלכתיות הנדרשות ולו רק כדי לפרוש את המכנה היהודי המשותף הרחב ביותר - הכשרות. אנחנו כעם צריכים לשאוף להדגיש את משותף, ובאמת שיתוף הפעולה עם כל עובדי היקב לרבות משגיחי הכשרות עובד מצוין ונושא פירות ובעיקר יין...".

ביקורת יין

כנאמן לשיטתו, לא ציין היקב את זני הענבים מהם הותקן היין, אלא בתוית האחורית ובאנגלית בלבד, כרוצה לומר - לזן הענבים חשיבות משנית בלבד. העיקר הוא בית הגידול, הכרם. אגב, מחווה יפה וראויה עשו ביקב לרוני ג'יימס, בהטביעם את פרופילו כחלק מהלוגו המחודש של היקב. את שני היינות הבאים, מהסדרה הגבוהה של יקב צרעה, טעמנו בזה אחר זה, על מנת לבחון את ההבדלים ביניהם:

נווה אילן 2005 יקב צרעה - היין הוכן מ-100% ענבי קברנה סוביניון שמקורם בכרם נווה אילן, המשתפל על המורדות המערביים של הרי ירושלים, והתיישן כשנה וחצי בחביות עץ צרפתיות. צבעו אדום, האף קמצן אך ניתן להבחין בריחות של פרי שחור, מנטה ומעט ציפורן. גוף היין בינוני, טאנינים מוצקים המעידים על יין צעיר שעתידו עוד לפניו. יין לא רע אבל ציפיתי ליותר. אולי זה יבוא עם הזמן.

 שלוש כוסות וחצי (מחיר מומלץ - 99 ₪. כשרות - הרב הראל, מטה יהודה ו-O.K.).

גבעת החלוקים 2005 יקב צרעה – גם יין זה הותקן מ-100% ענבי קברנה סוביניון (אך מהכרם הוותיק, העשיר בחלוקי נחל ואדמת גיר), אבל איזה הבדל! ריחות בשפע - טבק ואקליפטוס המשולבים ברמזי תיבול אדמתיים, בפה פירות יער (אוכמניות) ושוקולד עם גוף בינוני-מלא וסיומת מתמשכת. יופי של יין!

 ארבע כוסות (מחיר מומלץ - 79 ₪. כשרות - הרב הראל, מטה יהודה ו-O.K.).

* הכותב הינו חבר בפורום פורטל היין הישראלי.

מקרא:

5 כוסות – יין מדהים, אסור לפספס! 4 כוסות – יין מצוין, כדאי מאד. 3 כוסות – מוצלח למדי, לשתיה מהנה ולא מחייבת. 2 כוסות -  יין פשוט, רק אם מוכרחים. 1 כוסות – פאשלה של היקב, לא לגעת.

ספטמבר 2007