קטגוריות:
| >> שועל בכרם » שועל בכרם-ל"ט | |
בס"ד אל-על ערכה טעימה אווירית של יינות איכות כשרים לבחירת "היין הכשר הטוב ביותר", יין שיוגש לנוסעים במטוסי החברה במחלקות היוקרתיות. איני יודע אם יש לתוצאות תחרות זו נפקא מינה כלפי קוראי המדור (או אף כלפי עורכיו...), אולם חשבתי לעצמי כי יוזמה זו הינה ברוכה בהיותה הזדמנות מצוינת לשועי עולם הטסים אל-על, להיחשף ולהתוודע ליין ישראלי, איכותי וכשר למהדרין. ידוע הוא כי בגובה רב חוש הטעם משתנה ומגיב בצורה שונה למאכלים ומשקאות. כך למשל, התיבול של המזון חייב להיות דומיננטי ומחוזק כדי שיורגש ויערב לחיך במהלך הטיסה, וכך גם היין צריך להיות עשיר ומלא טעם. מבין ארבעה עשר יינות שנטעמו בטעימה מיוחדת זו (שנערכה בגובה התמיהה הראשונה היא מדוע הרחיקו באל-על נדוד והרכיבו חבר שופטים שכולו שופטים גויים מחו"ל? לדעתנו יש מספיק מקצוענים ישראליים המוערכים אף בקרב קהיליית היין הבינלאומית, הבקיאים בתורת היין ומכירים מקרוב את תעשיית היין הישראלי שהיו יכולים לעשות את מלאכת הטעימות כראוי. התמיהה השנייה חזקה אף יותר, והיא העיקרית. למקום השני בתחרות הגיע יקב בשם "יקב יפו" הממוקם בתל-אביב, ונושא חותמת כשרות של גוף שאינו מוכר וללא אישור כשרות של הרבנות הראשית לישראל. כידוע הקפדות הכשרות הנדרשות מבעלי יקב על מנת שיוכלו לשווק את תוצרתם ככשרה רבות הן ומורכבות. הפיקוח מתחיל עוד בכרם, עם נטיעת הגפנים ושמירה על שנות ערלה, רבעי, תרומות ומעשרות וכו'. מרגע סחיטת הענבים (ויש מקפידים אף מעת הבציר) חל איסור על כל אדם שאנו שומר תו"מ לגעת בתירוש, מחשש לנסך או "סתם יינם". בנוסף, כותב הרה"ג משה ויא שליט"א בחלק השלישי של ספרו ("בדיקת המזון כהלכה" שיצא לאור לאחרונה), כי כיוון שהענבים אינם נשטפים לפני סחיטתם קיים חשש להימצאות חרקים, זבובונים ורימות בתוך המיץ טרם סינונו. ואנו תמהים - האם באל-על משוכנעים כי על כל אלו מקפידים ביקב יפו? האם אנשי מערך הכשרות של אל-על חשו לנושא ובדקו את טיב הכשרות ביקב זה? ובעיקר - האם לאור ממצא זה, כלל יהיה ניתן לסמוך על הקפדות הכשרות של חברת אל-על במזון המוגש לנוסעיה (וכל זאת טרם שנדרשנו לבעייתיות החוקית בהגשת מזון ללא אישור הרבנות הראשית כ-"כשר")? עד למועד סגירת הגיליון לא נתקבלה תגובת חברת אל-על. ביקורת יין - שרדונה לחורף נתוני צריכת היין בארץ בשנים האחרונות מראים על ירידה דרמטית בצריכת יין לבן בחודשי החורף לעומת עליה בצריכתו בקיץ. אמנם יינות לבנים קלילים ופריכים, דוגמת הסוביניון בלאן והריזלינג, אכן מתאימים יותר לצינון האווירה בקיץ הישראלי המהביל, אולם ישנם יינות לבנים, כבדים ועשירים יותר, שכיף לשתותם גם בחורף. הנה המלצה על שנים שיצאו לאחרונה: · שרדונה ירדן 2005, יקבי רמת הגולן - ענבי השרדונה מהם הוכן יין זה גדלו בכרמי צפון רמת הגולן. היין חולק לשנים, ומחציתו תסס והתיישן בחביות עץ חדשות והמחצית השניה - בחביות שכבר נעשה בהן שימוש קודם. הצבע זהוב עם טיפה ירקרקות, באף אגס ותפוח ובחיך יין ונילי עשיר עם נגיעות המזכירות את פרי האגוז. מורכב ואלגנטי גם יחד ומתאים לדגים במיוחד. ארבע כוסות. (מחיר מומלץ - 60 ₪, כשרות - הרב אוירבך, טבריה ו-O.K). · שרדונה רזרב 2005, יקב בן חיים - הענבים ליין זה הגיעו ממורדות הר מירון הגלילי, שם נטועים כרמי היקב. התירוש יושן בחביות צרפתיות למעלה משנה (שלשה עשה חודשים, ליתר דיוק) והתוצאה - יין עשיר ונעים, עם ארומות של פירות טרופיים, חמיצות הדרית מאוזנת ונוכחות של עץ אלון קלוי. ארבע כוסות. (מחיר מומלץ - 68 ₪, כשרות - הרה"ג עזרן, ראשל"צ ו-O.K.). * הכותב הינו חבר בפורום פורטל היין הישראלי. מקרא: 5 כוסות – יין מדהים, אסור לפספס! 4 כוסות – יין מצוין, כדאי מאד. 3 כוסות – מוצלח למדי, לשתיה מהנה ולא מחייבת. 2 כוסות - יין פשוט, רק אם מוכרחים. 1 כוסות – פאשלה של היקב, לא לגעת. דצמבר 2007 |
