בס"ד

אפקט הפרקר

הפעם זה אמיתי - שנים רבות של תסכול יינני הגיעו לקיצן. אם עד עתה היו לנו, הישראלים, אי אלו רגשי נחיתות מול תעשיית היין העולמית, הרי שזו התפוגגה וחלפה כעת. גם מבקרי היין הישראלים, שבראשם מר דניאל רוגוב המפורסם ובתוכם כותב שורות אלו, יכולים סוף סוף להתרווח בסיפוק בכורסא וליהנות מעמל כפיהם. וודאי אתם שואלים מדוע, מה קרה ועל מה כל המהומה – בואו, הסכיתו אוזנכם ואספר לכם על אחד, רוברט פרקר שמו, ממבקרי היין המפורסמים והנחשבים בעולם (ויש הגורסים כי הוא הבכיר שבהם) שהסכים לאחר שנים וניסיונות רבים של "שתדלנות" ישראלית, לטעום ולחוות דעה על מבחר יינות ארצנו. שמא תנידו בראשכם ותמלמלו - "אז מה? מיהו אותו פרקר ומה פשר ההתנהגות הפרובינציאלית שתקפה את מומחי היין הישראלים?", או אז אשיב לכם כי זה רוברט האיש, בביקורתו חורץ הוא גורלות יקבים, ממליך מלכים או מורידם מגדולתם, ורשמיו כאשר הם חיוביים כבר הוכיחו את עצמם כמקדמי מכירות מצוינים לאותם יינות ויקבים.

ועוד הקדמונת קטנה. פרקר זה נוהג לדרג את היינות ולנקד את ציוניו בטווח של 50 עד 100 נקודות, כאשר יין שקיבל ציון מעל 80 נחשב כיין טוב מאוד, וציון מעל 90 נחשב ליוצא מן הכלל, יין איכותי ביותר ומומלץ על פי כל פרמטר. ואחרי כל ההקדמות הללו אשתף אתכם במקצת דירוגיו ומסקנותיו. מוכנים? הנה - ארבעה עשר (!) יינות ישראלים זכו אצלו לציון של 90 נקודות או יותר, מתוכן אחד עשר כשרים למהדרין. לכזו הצלחה אף אחד לא ציפה!

היין האדום שקיבל את הציון הגבוה ביותר (93) בדירוג הפרקרי הוא "יער יתיר 2003" של יקב יתיר. אנחנו את דעתנו כבר חיווינו עליו בעבר כשכתבנו "יין עשיר ודחוס אך אלגנטי מאוד שזמנו עוד לפניו. יקר (190 ש"ח) אבל נהדר. לקנות ולשמור", וציידנו אותו בציון ארבע כוסות ומחצה. גם היין השני של היקב (יתיר קמ"ש 2003) זכה לניקוד הגבוה והמחמיא של 90 נקודות. זה כבר אומר משהו עמוק יותר על היקב ועל היינן המוכשר שלהם (ערן גולדווסר), משהו שהזכיר לי את ששח לי פעם ישראל איבצן, יו"ר ומנכ"ל יקבי כרמל (בעלי יקב יתיר) כי התנאי היחיד שהם הציבו לאנשי יתיר הוא שהיין שהם יעשו יהיה מצוין. "אם יצא פחות ממצוין - תשפכו אותו!".

אז השבוע היה שבוע של אופוריה ביתיר. מי שפגש או אפילו דיבר עם אנשי היקב הבחין בקורת רוח מרובה ששרתה עליהם. "ידענו שיש לנו יינות מצוינים, אבל פרקר ידוע כמקמץ בציוניו, ולקבל ממנו כאלו מחמאות - זו בהחלט הפתעה נעימה" אומר יעקב בן-דור, מנכ"ל יקב יתיר. "אנחנו אמנם באופוריה, אבל אסור שהיא תשתלט עלינו ליותר מדי זמן. עכשיו מוטלת עלינו חובת ההוכחה כי הניקוד הגבוה לא היה חד פעמי". רק כדי להעצים את ההישג אדגיש כי זהו הציון הגבוה ביותר שנתן פרקר אי פעם הן ליין כשר (יחד עם עוד קברנה סוביניון כשר מקליפורניה שטרם זכיתי להכירו) והן ליין מאזור המזרח התיכון, הכולל את יקבי יוון ולבנון שנחשבות כבר מזמן למעצמות יין איכותי אזוריות.

עוד היקבים שנכנסו ל"מועדון התשעים פלוס" הם קסטל (על שלושת יינותיו!), רמת הגולן (הייטס-ווין 05 בציון 93 אף הוא, והקצרין 03), כרמל (לימיטד אדישן 04 והגווירצטרמינר קינוח שעל 05), הרי גליל (יראון 03) וצרעה (אור 06 - יין קינוח, הראשון של היינן החדש ערן פיק).

דווקא מכיוון יקבי רמת הגולן נשמעו מאוכזבים מעט. "אמנם ההייטס-ווין שלנו קיבל ניקוד פנטסטי, אך לא הופתענו מכך שכן הוא כבר זכה בהרבה תשבחות ומדליות" מספר שלום בלייר, מנכ"ל היקב. "ההפתעה הייתה דווקא מצד היינות האדומים, שם ציפיתי לניקוד גבוה יותר". צרות של עשירים...

לא אחת קטרגו מביני היין העולמי על התוצרת הישראלית באומרם - "עם כל הכבוד לביקורת החיובית, אין יין ישראלי שיקבל 90 אצל פרקר", והנה עכשיו יכולים המשמיצים לאכול את הכובע. אז נכון שזוהי טעימה חד פעמית ויש לחכות לטעימות נוספות שיאוששו (או יפריכו ח"ו) את המסקנות, אבל בכל אופן, עכשיו יש חותמת איכות של מומחה יין עולמי, המאשרת כי יינות ישראל הכשרים עומדים בשורה אחת עם יינות גדולים מצרפת, איטליה, קליפורניה ואוסטרליה. כבוד למגזר!

לבשל או לא לבשל?

מדי פעם חוזרת ועולה שאלת היין המבושל. יש שחושבים כי יין זה כשר יותר, אחרים טוענים כי זהו יין נחות באיכותו מול אלו שאינם מבושלים. הגיע הזמן לעשות קצת סדר בדברים.

מבחינה הלכתית, בישול היין (שנעשה כיום בטכניקה של העברת היין בצינורות דקים המחוממים בנקודה אחת לכ-85 מעלות ומיד מקורר חזרה) "פוגם" בו ולאחר מכן אף אם נגע גוי ביין אין הוא נאסר באיסור "יין נסך" או "סתם יינם". מצד שני, יש הסוברים (רמב"ם) כי מכיוון שיין זה נפגם ואינו יכול להתנסך על גבי המזבח בביהמ"ק - אי אפשר אף לקדש עליו בימינו. מבחינה איכותית - יין שבושל מגלה סימני התבגרות, שלא לומר התיישנות, מהירים יחסית ואינו מיועד לאחסון לאורך זמן. עם זאת, איכותו בטווח הקצר אינה נפגמת וניתן ליהנות ממנו בסמוך לבציר עשייתו.

כיום, רוב יינות האיכות הישראליים כבר אינם מבושלים. אפילו יקבי כרמל, ארזה וטפרברג (אפרת לשעבר) הפסיקו לבשל את יינותיהם (למעט יינות הקידוש והסדרות הנמוכות, כגון - "סלקטד" של כרמל, "כריזמה" של ארזה ו"ישראלי" של טפרברג). כך גם רובם של היינות הנסקרים בביקורת במדור זה - אינם מבושלים. לבקשת מי מקוראינו, אשתדל לציין מעתה ואילך (בלנ"ד) כאשר אחד מהיינות המומלצים יהיה מבושל.

ביקורת יין

מדי פעם נחה עלי "מוזה" ואני "מתמכר" ליין מזן ענבים אחד לזמן מסוים, עד שהיא (המוזה) חולפת ואני ממשיך הלאה ליין הבא. עכשיו התור של השרדונה. ודאי שמתם לב כי בגיליונות הקודמים טעמתי והמלצתי על שלושה יינות שרדונה שונים, וכעת הגיע עוד אחד, מומלץ במיוחד:

שרדונה מרום גליל סינגל 2005, של סגל - ענבי השרדונה הגליליים (מכרם דובב וכרם בן זמרה) הרכיבו יין נעים ומהנה מאוד. רובו יושן בחביות אלון (צרפתי בעיקר) ומיעוטו (15%) נשאר במכלי הנירוסטה. הוא פירותי במידה עם מגע מלטף של עץ, חמאה ווניל אך כאלה שלא מרגישים שמנוניים מדי בחיך. פריך ואגוזי, ונודפים ממנו ארומות של פירות טרופיים (אננס ואפרסק) משולבים באגס ובסיומת הדרית חמצמצה. עוד הצלחה של אבי פלדשטיין, יינן הבית של סגל.

 ארבע כוסות מינוס. (מחיר מומלץ – 49 ₪, כשרות - רבנות אזורית גזר ובד"צ חוג חתם סופר פ"ת).

שאלות למדור ניתן לשלוח לכתובת: yain5@walla.co.il

* הכותב הינו חבר בפורום פורטל היין הישראלי.

מקרא:

5 כוסות – יין מדהים, אסור לפספס! 4 כוסות – יין מצוין, כדאי מאד. 3 כוסות – מוצלח למדי, לשתיה מהנה ולא מחייבת. 2 כוסות -  יין פשוט, רק אם מוכרחים. 1 כוסות – פאשלה של היקב, לא לגעת.