בס"ד

יין שנשתבח בו ארץ ישראל

כידוע, ביום שנכפל בו "כי טוב", יחול אי"ה ראש השנה לאילן - ט"ו בשבט. מנהג אדמו"רים ומקובלים רבים הוא לערוך בו את שולחנם, להרבות בשבחה של הארץ (בחלק מן המקומות אף נוסח סדר לימוד מיוחד ליום זה) ולחלק מזמרתה ומפירותיה לבאים להסתופף בחצרות הקודש. מנהג קבלי נוסף הנוהג ביום זה במקומות רבים הוא לשלב שתיית ארבע כוסות של יין בעריכת השולחן (וכבר נהגו רבים לשלב שתי כוסות של יין לבן ושתיים נוספות של יין אדום, מהקל אל הכבד). מעבר לעניינים הקבליים-פנימיים הטמונים במנהג זה, נוסיף אף אנו על דרך הפשט כי אכן נראה נאה יותר לשתות יין מענבים בהם נשתבחה ארצנו, במקום לאכול צימוקים ותאנים יבשות שנשתבחה בהם מדינת תורכיה...

אין לי ספק כי היין הישראלי המצוי בימינו הינו ביטוי מוחשי ביותר לגאולת עמנו וכהגמרא בסנהדרין (צ"ח.) על כי אין לנו "קץ מגולה מזה שנאמר ואתם הרי ישראל ענפיכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל".

יין מבושל וחם

גם לכם קרה שהזמנתם אורחים לארוחה חגיגית, נגיד לליל שבת או חג, חלצתם פקק מבקבוק יין משובח שעלותו הגיעה לעשרות רבות של שקלים ואף צפונה מזה, מזגתם לכוסות האורחים ונתקלתם במין המהום לא מוסבר מצדם? כאשר טעמתם מהיין הוא דווקא היה מצוין; בדיוק בשיאו, מלא, עגול ועשיר, אבל האורחים שלא הורגלו בשתיית יין איכותי, מקסימום ב"שפריץ" (יין קידוש מתוק מהול במי סודה) כחכחו בגרונם ומלמלו במבוכה משהו על זה ש"היין לא רע אבל זה לא בשבילם"? מכירים את ההרגשה?

בדיוק בשבילכם מוקדש הפעם המדור. גם אצלי במשפחה המורחבת קרה לא אחת שהיין היקר שהבאתי היה טעים רק לאלו שרגילים בכך (שזה בערך רק אני) ואילו שאר המסובים העדיפו את הקולה שלהם. לעומת זאת כאשר הבאתי יין קל, חצי יבש דוגמת המוסקטו (של דלתון, רמת הגולן או כרמל) שעלה פרוטות (טוב, קצת יותר, משהו באזור השלושים ש"ח) הבקבוק נלגם בשניות ולא נודע כי בא אל קרבם. "פששש...", הם שחו לי, "שחקת אותה עם היין הזה. סוף סוף הבאת משהו איכותי, כמו שצריך!".

אז המוסקטו יכול אמנם להצליח עם כל סוג של אורחים, אבל צריך להגישו צונן, ובחורף, במיוחד בשבועות כמו זה שחלף, בו מד הטמפרטורות התקרב אל האפס ולעיתים גם מהצד השלילי, זה עלול להוות מגבלה וצריך משהו יותר מחמם. אז הנה לכם מתכון (או רעצעפט, כמו שסבתי שתחי' נוהגת לומר) לסיידר חם ומשודרג, קל להכנה, שיתאים לחמם ערב חורפי ויעשה טוב לגרון  ולאווירה:

מרוקנים לסיר כליטר מיץ תפוחים טבעי (אפשר גם נקטר תפוחים או תרכיז סיידר מהול במים על פי היחס שעל גבי האריזה), מוסיפים שתיים שלוש כוסות יין אדום יבש (לא יקר מדי אבל איכותי. אני השתמשתי בירדן "הר חרמון" של יקבי רמת הגולן, להלן רשמי טעימה), שניים שלושה מקלות קינמון, כשישה מסמרי ציפורן, שלוש-ארבע כפות סוכר חום והמהדרין אף יוסיפו חצי כוס וודקה וכמה פלחי תפוח ירוק (גרני סמיט) קלופים וחתוכים לקוביות. את הכל מחממים על גבי להבה עד שהנוזל כמעט רותח (אבל שלא יגיע לרתיחה כי אז האלכוהול יתאדה לגמרי), וזהו. להגיש בכוסות ולשתות חם. נסו ותתחממו!

ביקורת יין

הפעם שלושה יינות אדומים שיתאימו מאוד לשולחן ט"ו בשבט, הן כליווי לפירות יבשים ופיצוחים והן כבסיס לבישול עוף או בשר (וכמובן לליווי המאכלים עצמם):

ירדן הר חרמון אדום 2007, יקבי רמת הגולן - זהו סוס העבודה של יקבי רמת הגולן (היין הנמכר ביותר של היקב), שהוחלט החל מהשנה לסמן את פרטיו ע"ג התווית גם בכתב ברייל, לנגישות יתר וכגימיק שיווקי. נחמד. לא ברור לנו למה הוא ממותג בסדרת "ירדן" שכן הוא יין שטוח ולא מורכב כשאר החברים למותג הירדן, אך מכל מקום, הוא חביב ולא יומרני. הוא הותקן מבלנד מחומש של מרלו, קברנה סוביניון ופרנק, מלבק ופטיט ורדו. צבעו אדום-סגול, ניחוחות טריים של דובדבנים וגרגרי יער, בשילוב עשבי תיבול טריים. כיין יומיומי הוא בסדר, ובמיוחד כבסיס לסיידר שלעיל.

שלוש כוסות מינוס. (מחיר מומלץ - 40 ₪, כשרות - הרה"ג אויערבך, טבריה ו-O.K.).

קברנה סוביניון 2006 פרייבט קולקשן, יקבי כרמל - סדרת הפרייבט קולקשן הוותיקה, זו עם תמונת הברון רוטשילד, שהייתה סדרת הדגל של היקב הפכה לסדרת ביניים, ובשנה האחרונה שודרגה אף איכותה. ענבי הקברנה נאספו מכרמים ברחבי הארץ, יושנו כעשרה חודשים בחביות עץ והתוצאה - יין עגול ורך המתאים לשתיה עכשווית או אף ליישון קצר (שנה-שנתיים) . צבעו בורדו -רובי, באף ארומות של פרי אדום ומרוכז. יין מהנה שיעניק תמורה מלאה לכספכם.

שלוש כוסות וחצי. (מחיר מומלץ - 60 ₪, כשרות – הרה"ג הלפרין, רב אגודת הכורמים ובד"צ מהדרין, הרב רובין).

סירה 2003 יראון, יקב הרי גליל - ביקב הרי גליל החליטו להרחיב את מותג הדגל שלהם "יראון" לכדי סדרה וזו השנה הראשונה בה הם מציגים תחת המותג את הסירה. ליין צבע סגול-שחור עז, באף דובדבנים ושזיפים מיובשים מתובלים במעט ניחוחות ירקרקים כשל מנטה. בחיך יין עשיר, קקאו ורמזי אניס, אך הוא אינו בומבסטי אלא אלגנטי מאוד, והמחיר - יותר מהוגן. מה עוד אפשר לבקש?

ארבע כוסות פלוס. (מחיר מומלץ - 88 ₪, כשרות - הרה"ג אויערבך, טבריה ו-O.K.).

שאלות למדור ניתן לשלוח לכתובת: yain5@walla.co.il

* הכותב הינו חבר בפורום פורטל היין הישראלי.

מקרא:

5 כוסות – יין מדהים, אסור לפספס! 4 כוסות – יין מצוין, כדאי מאד. 3 כוסות – מוצלח למדי, לשתיה מהנה ולא מחייבת. 2 כוסות -  יין פשוט, רק אם מוכרחים. 1 כוסות – פאשלה של היקב, לא לגעת.

ינואר 2008