בס"ד

ממה חרדים היקבים?

השבוע נזדמנתי לרחובה של עיר (בני ברק, אם כבר שאלתם) ותוך כדי הילוך מהורהר נתתי את דעתי בענייני יין (אלא מה?). חיפשתי מקום ראוי בו אוכל לרכוש בקבוק חדש ולא נזדמנה לי חנות מתאימה. האמת ראויה להיאמר - אין כמעט חנויות ייעודיות ליין במגזר החרדי. נכון, יש את "יין ישמח" הירושלמית, חנות אחת בבני ברק (מול "איצקוביץ", אבל היא מתמחה ביינות אקזוטיים דוגמת "המיץ של סבא"...) ו.... זהו (אולי שכחתי עוד אחת)! גם רשתות השיווק אינן מחזיקות מגוון ראוי של יין איכותי, ומי שנפשו חפצה בנוזל המשובח יהא עליו לגלות לתל אביב הרחוקה או לנחלת שבעה הבליינית. לרגע חלשה דעתי. האם כל עמלי לשווא? האם אין שותי יין משובח (ולא "ישן נושן") במגזרנו? והחשובה שבשאלות - האם היקבים כלל אינם נותנים את הדעת על כך?

לאחר מספר שניות התעשתתי והבנתי כי המציאות אינה כה נחרצת. נכון הוא כי עדיין צריכת היין במגזר הדתי-חרדי נמוכה מזו שבציבור הישראלי (ובהתעלם לרגע מיין הקידוש מחד, ומהמיעוט המוסלמי מאידך), אבל פוטנציאל עצום יש ויש! זאת ועוד - ניצנים של הרגלי צריכה כבר ניכרים בשטח; השאלות המגיעות למערכת, תערוכת יין כשר, יינות מסדרות ביניים המשווקים ברשתות הגדולות, ההילה שישנה סביב ליין (וישנה!) - כל אלו ועוד מוכיחים כי הכיוון הוא נכון. רק מה, הווליום נמוך. היקבים הקטנים, מטבע הדברים, משקיעים את משאביהם (אם בכלל) בקידום המותג הפרטי שלהם בקרב שותי היין הכבדים. אכן זהו תפקידם של היקבים הגדולים והבינוניים - "לחנך" את ציבור אנ"ש להשתמש ביין האיכותי.

יקבי כרמל, למשל, ניסו כבר לפני כשנתיים לחבר יין כליווי לארוחה וערכו מבצעי הטעמה ב"ליל שישי" ברחבי המסעדות המובילות. מדי פעם אנו אף רואים מודעות המבשרות על מבצעים לקראת החגים. אך אין די בכך. האם פעילות זאת די בה כדי שהמוני בית ישראל יפסיקו לברך על תירוש ענבים ויעברו לקדש ברנע (יקב בוטיק כשר בפאתי הנגב)? ודאי שלא. על היקבים הגדולים לנצל את השלב ההתחלתי בו נמצא השוק החרדי, למלא אותו בתוכן, אם ע"י קמפיינים בעיתונות וחסויות לדינרים, אם ע"י אירועי הטעמה ומתכוני בישול עם יין ואם בשיפור מערך ההפצה והנגשת היין לצרכנים הפוטנציאליים. רק מהלך מתמשך, ואולי אף בשילוב כוחות בין יקבים (בבחינת "וגר תבור עם כרמל, ואפרת עם דלתון תרבץ"...) יביא את בשורת היין במלא העצמה לקהלים נוספים, דוגמת הדתי-חרדי, ואין ספק כי מי שיזרע עכשיו בקרקע בתולה זו - יזכה לקצור ברינה את תוצאות פרי עמלו.

הצרפתים מריעים

מן העבר השני ראוי לא לשכוח ואף לפרגן ליקבים על איכות מוצריהם. אחרי ככלות הכל - איכות היא התנאי הראשון והבסיסי ביותר להצלחה. הנה למשל, נתבשרנו לאחרונה על שלושה יינות ישראליים שזכו במדליות יוקרתיות בתחרויות בינלאומיות נחשבות. אמנם כבר המלצנו על חלקם במדור זה בעבר, אולם הזכיה החדשה נותנת משנה תוקף להמלצה לרכוש יינות אלו. הראשון הוא הרוזה 2006 של יקבי רקנאטי, שהעפיל למקום השני (מדלית כסף) בתחרות הרוזה הצרפתית. יין מוצלח, אולי הטוב בקטגוריה השנה, הנהדר בימי השרב שלנו לצנן את מצב הרוח. הדירוג שלנו היה ונשאר - שלוש כוסות פלוס. היין השני (ואולי צריך לומר הראשון) שזכה במדליה צרפתית (זהב) הוא יין הדגל סופירייר 2003 של יקבי ברקן, שהקומפלימנטים שהרעפנו עליו עדיין תקפים ("יין למי שיודע להעריך איכות"), והוא ילווה היטב מנות עתירות טעם כאומצת פילה בציר מצומצם או שוק טלה בפירות יבשים. השלישי והאחרון לעת עתה הוא שיראז אסטייט 2005 מיקב תשבי שקיבל את הזהב בתחרות אמריקנית רבת משתתפים. טעמנו אותו בטעימה מוקדמת לפני כמה חודשים וזיהינו יין עשיר בעל טעמי פירות יער שחורים, ריבת שזיפים וקפה. כבוד למגזר!

ביקורת יין

שרדונה 2005 יקבי עמק האלה - היינן של עמק האלה התמחה בצרפת ביינות השרדונה והדבר ניכר בתוצאה שלפנינו, שאף זכתה במקום הראשון בתחרות "אשכול הזהב 2007". תווית היין הנאה מספקת מידע רב ושימושי, בין היתר, כי היין נבצר משתי חלקות כרם בתאריכים סמוכים והתיישן 9 חודשים בחביות. פירותי ורענן מחד וקלוי וחמאתי מאידך, עם חמיצות מאוזנת וגוף בינוני. אם תקשיבו לו היטב תבחינו בטעמי ברנדי תפוחים עשיר. ככה צריך שרדונה להיות.
 שלוש כוסות וחצי. (מחיר - ₪. כשרות - מהדרין הרב הראל, מטה יהודה ו-O.K.).

הכתובת למשלוח שאלות בנושאי יין היא: yain5@walla.co.il .

* הכותב הינו חבר בפורום פורטל היין הישראלי.

מקרא:

5 כוסות – יין מדהים, אסור לפספס! 4 כוסות – יין מצוין, כדאי מאד. 3 כוסות – מוצלח למדי, לשתיה מהנה ולא מחייבת.