בס"ד

נדם איש הטרואר

בצהרי יום שישי האחרון קיבלתי את הודעה המצערת - רוני ג'יימס, מי שהקים וניהל את יקב צרעה נפטר ממחלה קשה והוא בן שישים ושלוש בלבד. רק סמלי הוא כי פטירתו מן העולם תוזמנה על ידי היושב במרומים עם סיום תערוכת היין הגדולה בישראל.

ההיכרות שלי עם רוני הייתה קצרה ושטחית, אולם גם מראיונות ספורים (ביניהם למדור זה) ניתן היה להכיר באצילות נפשו, עדינותו ונועם הליכותיו. הוא נולד במצרים ועלה לגור במעברה כילד. את שירותו הצבאי, מסתבר כעת, עשה כצנחן והשתתף כלוחם בקרב המפורסם על גבעת התחמושת במלחמת ששת הימים, שם הציל צנחן אחר שלקה בהלם קרב. ואז הגיעה "ההתאהבות" שלו באדמת הרי ירושלים. כיום, "טרואר" הוא מושג השגור כמעט בפי כל יינן מתחיל, ואולם רוני היה החלוץ שלפני המחנה. הוא הדגיש כבר לפני שנים את התכונות המיוחדות לכל כרם, טביעת האצבע המיוחדת של תנאי הגידול באזור, כמשתנה המשמעותי ביותר המשפיע על התוצאה הסופית. לא הזן קובע ולא היינן במעבדה, גרס, אלא המתרחש בכרם. השמות שנתן ליינותיו היו על שם חלקות הכרם מהם נלקטו הענבים ולא כשם הזן. הוא קרא להשפעות אלו "הטבע", אנחנו היינו אומרים - הקב"ה. תשוקה אדירה ואמונה גדולה ביכולות ונפלאות הבריאה משולבים עם אצילות נפש ואופי נדיר הם אלו שייחדו את רוני ג'יימס. אין פלא כי האחדות שנראתה בקרב אנשי היין בתערוכה בשבוע שעבר מנותבת כעת להוקרה מקיר לקיר לאדם יקר זה שאיננו אתנו עוד. ת.נ.צ.ב.ה.

התערוכה הגדולה מכולן

אפילו למוד תערוכות יין כמוני לא יכול היה שלא להשתאות מול התערוכה הבינלאומית שננעלה ביום חמישי האחרון. כשלושים ממיטב יקבי הארץ פלוס כמה יבואני יין (ביניהם יבואני הרצוג וקדם הזכורים לטוב), שני בתי בד ("משק אחיה" של מתיישבי השומרון ו"בני דרום" הותיק) ומחלבת בוטיק אחת ("יעקבס", מכפר הרא"ה) כשרים למהדרין הציגו את מרכולתם באירוע ססגוני והומה חובבי יין. כל המי ומי בעולם היין היו שם - הגדולים כמובן (כרמל ויתיר, רמת הגולן והרי גליל, בנימינה וטפרברג), בינוניים (דלתון, תבור, ציון ורקנאטי) ואפילו כמה בוטיקים (תניא, בן חיים, פסגות, גבעות ובטח שכחתי עוד כמה בדרך). מחד, הייתה זו הזדמנות מצוינת למבקרים הרבים להיחשף ליינות חדשים ואיכותיים, להשתתף בסדנאות ייחודיות ומעשירות ("כוסות נושמות" של ברקן, טעימות אורך של יראון מהרי גליל ועוד) ולהכיר באופן בלתי אמצעי את האנשים הנפלאים שמאחורי תעשיה זו, ומאידך יכלו בעלי היקבים להטעים מיינותיהם ולהיפגש עם אורחים חשובים מהארץ ומחו"ל (בין היתר מצרפת, אנגליה, ארה"ב ויפן) שבאו לטעום, להתרשם ואף לסגור עסקאות של מכירת וייצוא יין ישראלי משובח. בין הדוכנים ניתן היה להבחין גם בהגרי"מ לאו שליט"א שאף נאם בטקס הפתיחה, בשר התמ"ס אלי ישי, בר' נתן הרצוג החולש על אימפריית היין האמריקאית "רויאל וויין קורפוריישן" ועוד רבים וטובים. אמנם יש עוד הרבה לעשות אך ללא צל של ספק קיומה של תערוכה זו הינו מפגן כוח אדיר וצעד נוסף בקידום היין הישראלי כשחקן איכותי ושווה בענף היין העולמי בדרך לכיבוש הפיסגה.

ביקורת יין

עד לפני שנתיים שלוש עוד נחשב הרוזה ליין נחות, זכר לגרנאש משנות השמונים, אך מאז עברו רוב היקבים לייצרו באיכות גבוהה והוא בהחלט ראוי לשמש כפתיח לאירוע או לצנן את הקיץ הישראלי המהביל:

·    רוזה 2007, יקב הרי גליל - היין הושק בתערוכה יחד עם "אח" נוסף - הסוביניון בלאן. הוא הותקן מזני ענבים איטלקיים (92% סנג'ובזה ו-8% ברברה) עם תוספת של קברנה סוביניון, שנבצרו ידנית בגליל העליון. צבעו ורדרד עם נגיעות כתומות ושוליו כמעט שקופים. באף ארומות של תפוח עץ אדום ופריחת ורדים, בתותי שדה דווקא לא הבחנו. בפה מורגשת מתיקות יחסית (נעימה דווקא) המתחלפת בסיומת חומצית ומינרלית. זה לא שהוא לא טוב, אבל נדמה לי שמהרוזה בשנה שעברה נהניתי יותר. שלוש כוסות. (מחיר מומלץ - 35 ₪, כשרות - הרב אויערבך-טבריה ו-O.K.).

שאלות למדור ניתן לשלוח לכתובת: yain5@walla.co.il

* הכותב הינו חבר בפורום פורטל היין הישראלי.

מקרא:

5 כוסות – יין מדהים, אסור לפספס! 4 כוסות – יין מצוין, כדאי מאד. 3 כוסות – מוצלח למדי, לשתיה מהנה ולא מחייבת. 2 כוסות -  יין פשוט, רק אם מוכרחים. 1 כוסות – פאשלה של היקב, לא לגעת.

מרץ 2008