קטגוריות:
| >> רשמי ביקור ביקבים » שירת היין בבת ים | |
ואני אוהב את היין שהוא עושה. הוא לא למד בדייויס ולא השתלם בבורגונדי. וכמו משורר שמוזג אל הדף מילים שבוערות בנשמתו כך ששי כותב את היין שלו, מתוך אינסטינקט ועל פי האינטואיציה. אוטודידקט שלא מפסיק לשאול. כל יום לומד דבר חדש, כל הזמן מתקדם. השעות שבהן הוא הרשה לי להגיר את ארגזי הענבים אל מכונת הריסוק, להשתתף בטעימות ניסיוניות או למזוג את היין שלו מאחורי דוכן בתערוכה, היו עבורי תענוג צרוף. מכאן התחושה המיוחדת שיש בי כשאני בא לכתוב על ששי. על הקורא הביקורתי לקבל אותה באהבה או לחייך בציניות ולהפוך את הדף. ששי הוא חריג בעולם היין הישראלי. רוב העוסקים בענף הגיעו משני הקצוות של התהליך, חקלאים שמומחיותם בגידול הענבים או אנשי הטעם הטוב שצורכים את המוצר הסופי. אליהם חברו אנשי עסקים שמצאו כאן ענף נוסף להשקעה ולרווח. ששי הוא משהו אחר לגמרי: חרש עץ, נגר ומומחה לרצפות פרקט. ידיו, ידי פועל, מסוקסות וחזקות, דיבורו איטי משהו, עיפרון תקוע מעל אוזנו ועיניו בוחנות את הסביבה בסקרנות. ששי לא נולד לתוך מסורת של יין. סבו אמנם שתה יין בכל יום ואביו השתעשע בהכנת כמות קטנה של יין ביתי, אבל ששי לא ממש התחבר אל היין. ההכרות הראשונה שלו עם "יין אמיתי" הייתה כשגר בארצות הברית ופגש בניו יורק חברה חובבת יין . רק אחר כך, כשעבר בסוף שנות השמונים לקנדה, גילה את הקסם שביין והחליט לנסות. בטורונטו הוא היה קבלן בניין עסוק ומצליח. העובד הראשי שלו היה סיציליאני חם, תוסס ומוכשר – ארתורו שמו. במשפחתו של ארתורו הייתה מסורת יין ארוכת שנים וגם בקנדה הוא הקפיד להכין יין בכל שנה. ששי ראה את היין, התאהב ורצה גם. "הצלילות הזו משכה אותי", הוא נזכר . בהיותו שומר מסורת הוא לא יכול היה לטעום את היין של חברו הגוי וכדי לספק את סקרנותו היה עליו ללמוד להכין את היין שלו בעצמו. כך, בהדרכתו הצמודה של ארתורו, שלימד אותו את כל מה שידע, החל ששי את דרכו בעולם היין. הם רכשו ציוד, קנו ענבים והכינו ביחד את היין הראשון. ששי היה מוקסם. "עמדתי שעות מול הנשם וראיתי את כל הבקבוק תוסס, כמו רותח" שלושה בצירים הוא עשה עם ארתורו בקנדה ואחר כך ישב שנה בסיציליה עם משפחתו של ארתורו, סייע בעבודת היין ולמד ככל שרק ניתן. תקופה קצרה עשה בבורדו ובין לבין התסיס בבת ים את היין הישראלי הראשון שלו מענבי מוסקט. במהרה מצא את עצמו עמוק בעסקי היין. היין מילא את עולמו ובמשך שנות התשעים הלך והתמקצע: בחן את שיטות הייצור, למד להכיר את זני הענבים, טעם, לגם ונהנה מהיינות השונים. הכין כמויות קטנות בבית, העמיק את ההבנה ופיתח את החיך. כמו היין שהוא עושה, גם ששי השתבח עם הזמן. זכיה במפעל הפיס הבציר המסחרי הראשון של יקב ששי היה בשנת 2000. הוא רכש מכונה קטנה לריסוק הענבים והפך 'יקב ממוכן'. ששי נכנס לאמביציה והיה מוכן להמר בגדול, הגיע הזמן להכין כמויות משמעותיות. הוא יצא למסע לחיפוש ענבים. הביא מרלו מרמת הגולן, קברנה מגוש עציון ומעט פטיט סירה מהשפלה, שבעה טון של פרי משובח. החצר הקטנה והחדרים שסביבה המו ושקקו חיים, בבת ים היה עכשיו יקב אמיתי. "הרגע שבו החזקתי בידי את הבקבוק הראשון, מלא ביין שלי, היה כמו זכייה במפעל הפיס. הייתי מאושר. היה חשוב לי לקבל תגובה אמיתית ולא עבר זמן רב לפני שהעמדתי אותו במבחן. מזגתי אותו לכמה מכרים, מקצוענים שמבינים, אנשי יין. הם טעמו ושיבחו ואני הייתי גאה מאוד. הביקורת החיובית הראשונה הזו הייתה עבורי כל כך חשובה, היא חיזקה אותי ועודדה אותי להמשיך. עד היום, ברוך השם, לא היו לי אכזבות מהיין שלי ואני לא חושב על זה, משתדל לא להיתקל בדברים שיאכזבו אותי". לדעתו של ששי, ליינן טוב דרושים רגש, ידע וניסיון. "בינתיים עד עכשיו הוכחתי שיש לי את הרגש ואני מפתח את הניסיון בכל יום. יש לי עוד הרבה דברים ללמוד ולדעת אבל עד היום, תודה לאל, עשיתי כמויות שונות והכל יצא כמו שרציתי". יקב, בדמיונו של חובב יין ממוצע, הוא טירה יפיפייה, נושקת לשורות ארוכות וישרות של כרמים , שענביהם האדומים בוהקים בשמש. היקב של ששי הוא אולי הדבר הרחוק ביותר מהפנטזיה הזו. הרחוב הסואן מחליף את שורות הגפנים, שאון המכוניות וריח העיר את השלווה הפסטורלית וקומת המסד של בית דירות עירוני רגיל את הטירה הכפרית. ובכל זאת, גם כאן יש משהו רומנטי. שער הברזל שבסורגיו משובצים אשכולות ענבים נפתח לעולם אחר. בשובך הומות יונים לבנות ורד בול, הדייר החדש, מקשקש בזנבו. לצד השביל מונחות חביות ישנות וניחוח עדין ומתקתק של יין ממלא את החצר. ששי הוא כפרי בנשמתו, היה רוצה לראות סביבו סוסים ותרנגולות. למרות שאין לו ניסיון חקלאי הוא מרגיש שהוא שייך לאדמה וכשיהיו התנאים המתאימים הוא רואה עצמו בוצר בכרם משלו. "אני ישראלי וציוני שאוהב את הארץ והיין שלי הוא יין ישראלי, אני מרגיש אותו ישראלי. אני מדבר אתו בעברית ונותן לו תחושה ישראלית". עד שנת 2002 הביא ששי את ענבי הקברנה מגוש עציון ואת המרלו מרמת הגולן. בשנים שאחר כך הגיע גם המרלו מגוש עציון. הוא בוחר את החלקות ומקפיד על בציר ידני לילי. "יש כאן תנאים טובים לגדל יין, יש לנו חקלאות טובה וענבים טובים. וכשיש לך ענבים טובים, התהליך הוא הרבה יותר קל. אם מגדלים נכון ובוצרים בזמן, צריך פחות לתקן טעויות בהמשך בימים אלו משיק ששי את הבלנד שלו מבציר 2002. שילוב של 80% מרלו ו20% קברנה. זו הפעם הראשונה שהוא מפיק יין מעורב ובכל זאת נראה שהבעיה הגדולה ביותר בקשר ליין הזה היא באיזה שם לכנות אותו, ששי עדיין מתלבט. "אני מכין את היין שאני אוהב לשתות ואני שמח לראות שיש עוד רבים בציבור שאוהבים לשתות יין כזה. יש עוד מה לשפר ולאן להתקדם אבל בעקרון, למה לשנות?" ששי מקווה להתקדם ומאמין שבעתיד היין שלו ישתפר עוד. "בעוד עשר שנים אני רוצה להגיע לפחות לשניים שלושה סוגי בלנדים מיוחדים. אני אוהב לעבוד עם פטיט סירה ורוצה לעשות יין גם מענבי רובי קברנה. פעם טעמתי אותו ובארץ גדלים, פה ושם, כמויות קטנות מאוד ממנו. אבל היום ממש חשוב לי לטפל בכמה צדדים עסקיים של היקב. אני רוצה להקים מערכת שיווק כמו שצריך ואני מתכננן לעשות את כל זה בעזרת השם ובקרוב. השאיפה שלי היא להשקיע ביין את כל כולי ולעבוד מאה אחוז מזמני ביקב. מקום, זוהי הבעיה המרכזית כרגע וזה הדבר העיקרי שמגביל אותי". ששי הוא אדם דתי, שומר שבת. היין שלו כשר למהדרין, אבל אין לו תעודת כשרות. "יש בעיר שלנו בעיה בקבלת תעודה. הרב לא נותן (ומבחינתו בצדק) אישורי כשרות למי שמכין מזון בבית. יש הרבה שעושים קייטרינג ועוגיות ואין ביכולתו לבדוק את כולם". מעבר אל מחוץ לעיר יפתור לששי גם את הבעיה הזו. "אני רוצה שהיין שלי יהיה על כל מדף. אני עומד מאחורי היין וגאה בו. הוא גורם לי הרבה אושר. הבלנד החדש, למשל, ממש עושה לי טוב". "הנשמה" ששי מחפש לגיטימציה לעצמו והערכה ליין שלו. הוא מגדיר כששואלים את ששי מה מייחד אותו הוא שב אל "הנשמה". מבחינתו זה המרכיב העיקרי ביין שלו. כמות האהבה, תשומת הלב והאכפתיות שהוא משקיע, לא נמדדים באחוזי הבלנד אבל השפעתם מכרעת על הנוזל האדום שבבקבוק. כשאני לוגם מהיין שלו ניצב פרצופו העגול מול עיני והחיוך שלו נמסך לתוך כוסי, חלק בלתי נפרד מחוויית השתייה. יולי 2005
|
את עצמו "יקב בוטיק ולא איש פרטי שמכין יין בבית". הוא מכיר, מכבד ואוהב את היין הישראלי, "הקולגות שלי עושים יין משובח שממשיך להשתבח כל הזמן" הוא אומר. "ויש בי תחושה טובה להיות שייך לחבורה הזו. אני גאה להשתתף בירידים ובתחרויות, כמו למשל אשכול הזהב, גם אם, כמו השנה, אני לא זוכה במדליה". בשנה שעברה זכה המרלו 2001 שלו במדליית כסף.