אם תדעו איך לשלב את כוסית היין שלכם עם המוזיקה הנכונה –תקבלו דליקטס אמיתי לחיך ולאוזן. אז מה באמת הקשר שבין מוזיקה ליין? דור אדר מתחבט בשאלה.

מאת: דור אדר

(וויליאם בוריל)

השעה מאוחרת. לידי בקבוק יין, שפעם הכיל בתוכו שיראז אוסטרלי. המאפרה מעשנת מסיגריה שלא כובתה כראוי. ברקע מתנגן לו זו הפעם השלישית הדיסק האחרון של "איירון אנד ווין". ביף איירון אנד ווין זהו שם של פרוטאין שמשך את תשומת ליבו של סם בים, מוזיקאי פעיל בסצינת האינדי פולק ששוטפת את ארה"ב בשנים האחרונות. בים מעולם לא מנה את היין כאחד מהשפעותיו המוזיקליות. הוא דיבר על ג'אז ובלוז ישן, אבל ההגדרה הטובה ביותר למוזיקה שלו  היא יין: גיטרות המתכת שיצאו קצת מכיוון, התופים שמכים בעדינות של מברשת, המלודיות שנדמה שסובבות במעגלים בלי התחלה או סוף, ומעל הכל, קולו הקטיפתי של בים שאחראי על הזרימה והאיחוד של כל האלמנטים, הקול המהפנט שלו, שעם השנים משתבח אף יותר... כן, בדיוק כמו יין טוב.

שיר יין

בין כל סוגי האומנויות, הקשר בין מוזיקה לאלכוהול תמיד היה הדוק מאוד. כיוון שהמוזיקה עובדת על מישור שמיעתי בלבד, הראש שלנו מנסה באופן טבעי להשלים את התמונה. אנחנו נוטים לדמיין לעצמנו תמונות בזמן הקשבה מרוכזת, ולהרגיש תחושות מסוימות שנוצרות כתגובה למוזיקה. כשהיא משולבת עם אלכוהול - חווית האזנה יכולה להפוך לדליקטס אמיתי, וכפי שסוגים מסוימים של יין משתלבים יפה עם מנות אוכל מסוימות, כך גם במוזיקה.

מחקר בריטי שנערך לפני שנתיים, הראה כי לקוחות במסעדות היוקרה של מרקט הרבורו בלייצ'סטר קונים יותר יין בצורה משמעותית כאשר מוזיקה קלאסית מושמעת ברקע. אדריאן נורת', הפסיכולוג שיזם את הניסוי, טוען שכאשר אנשים מרגישים יותר תרבותיים ומתוחכמים, כפי שהמוזיקה הקלאסית של בטהובן ומאהלר בוודאי גורמת להם להרגיש, ראוי להם שייקנו מוצרים שהם חושבים שהם תרבותיים ומתוחכמים. כן, כן, כמו יין.

מה מתנגן עם מה

אך מה שנורת' לא נותן עליו את הדעת, היא האלטרנטיבה המוזיקלית שהייתה ללקוחות המסעדות במרקט הרבורו: בערבים בהם לא הושמעה מוזיקה קלאסית, התנגנו ברקע להיטי פופ או לחילופין – שקט. אז באמת יכול להיות שהמוזיקה הקלאסית גרמה ללקוחות להרגיש באותו ערב כמו אנשים שכוס יין אמורה להיות בידם, אבל מה שבטוח הוא – שמוזיקת הפופ אינה מתאימה ליין.

אז איזו מוזיקה כן מתאימה ליין? על מוזיקה קלאסית ואופרות אין ויכוח. אם עוזבים לרגע את המלחינים הנועזים והחדשניים של המוזיקה הקלאסית דוגמת שיינברג או סטרווינסקי, שעלולים לגרום לכאב בטן חמור למאזינים מתחילים, ונשארים עם ה"אול טיימ קלאסיק" הרומנטיים, רוב חובבי היין יגלו כי הנעימות השמיימיות של באך ושל מוצארט יענגו אותם מאוד בזמן השתייה. היצירות שלהם ושל מלחינים מתקופתם מבוססות על מספר מוטיבים פשוטים, והפיתוח שלהם – בדומה ליין המתרחב במגע האוויר. היצירות לעד הרמוניות וצלולות, בהתאם לחוקי הכנסייה. ובונוס מאת "הפסיכולוג" נורת' – קיים סיכוי שגם תרגישו מתורבתים וחכמים יותר מהרגיל. אבל, מעבר לעולם הקלאסי, מסתתר עולם אחר, חדש, של מוזיקה שהיא יין.

רבים מחובבי היין והייננים היו או עודם חובבי מוזיקה. אחרי הכל, יש להם הרבה מן המשותף: האהבה לקטלוג, לאספנות, לפריטים נדירים, לדיבור על הדברים שמסביב למוצר ולא רק על המוצר עצמו.

היום ניתן למצוא את היין בכל הקשת הרחבה של תעשיית המוזיקה, מהיפ-הופ עד לקאנטרי. המצלול של המילה והמשמעויות הנלוות לה, מוצאות חן בעיני מוזיקאים.

אבל בסופו של דבר, במוזיקה הפופולרית, שבה המילה יין מוזכרת יותר מאשר כל אלכוהול אחר, היין תמיד סימל רומנטיקה ונהנתנות (דוגמת השיר הידוע של ווילאם בוריל המופיע בראש כתבה זו), אך מעולם לא עיצב נישה מוזיקלית שייחודית רק לו, כמו שהוויסקי לקאנטרי או האסיד למוזיקה האלקטרונית. לעתים נדמה, כי למוזיקאים איכפת יותר מהשפעות הלוואי המשכרות של היין מאשר מאיזה בציר הענבים.