אבי הלוי

רבות סופר באתר זה על יקבי עמק האלה, אלא שהפעם הייתי רוצה לשתף אתכם ברשמי ביקור מוצלח של קבוצת חובבי יין, כ- 22 איש, שהתקבצו במיוחד לביקור זה. לא עיתונאים, לא בעלי חנויות ואף לא מסעדנים. קבוצה זו, להערכתי, חשובה לא פחות מהאחרים, שכן, אלו הם "הוד מעלתם הלקוחות". יהיה מי שיאמר שחלקם שייכים לאותם כמה עשרות העוברים מיקב ליקב בחפשם, כביכול, בילוי הכולל טעימת יין ונגיסת כיבוד. על כך אוכל רק לצטט את מה שכתב ידידנו שגיא קופר כאן באתר: " האנשים האלו הם גרעין של 'מפיצי שמועה' ... אותם קומץ אנשים שאתם רואים במרבית הטעימות הולכים ומספרים לאחרים ומלמדים את האחרים ולאט לאט מביאים לשינויים בהרגלי הצריכה של אותם אחרים".

הגענו אל היקב באחד מימי שישי של סוף יולי 2004. נפגשנו במרכז המבקרים של היקב בשעה 10:30 ועל פי המלצת צוות המארחים שכלל את המנכ"ל דני ולרו, מנהל היקב אודי קפלן, וסיגל גל מנהלת השיווק, יצאנו מיד לביקור בכרמים בטרם יהיה חם מדי. התארגנו בשיירת מכוניות ונסענו לכרם שליד המושב אדרת הסמוך ליקב. הדרך, ההררית משהו, יפה שלעצמה ומעניקה חוויה של טיול מהנה בטבע. כאשר טיפסנו לכיוון מושב אדרת, נפרש לשמאלנו עמק האלה בכל הדרו עם צלחות הלווין המפורסמות שבו. לאחר נסיעה של כ- 15 דקות הגענו לאזור הכרמים שבמרכזו חווה קטנה ובה כמה מבנים המשמשים את מנהל הכרמים ועובדיו.

אל מול שורות גפנים ישרות כסרגל התקבצנו סביב ערן רז הכורם ושמענו הרצאה מרתקת על הקרקע הגירית שבמקום, הטיפול בגפן, הגבלת כמות היבול, הבציר הידני הלילי ועוד. על תנאי מזג האוויר באזור סיפר ערן שהטמפרטורה בלילה בעונת הקיץ לא עולה על 18 מעלות. מעניין היה גם לשמוע שהבציר באותה חלקה עשוי להתחלק לשתי תקופות: קודם בוצרים את המפנה שחשוף רוב היום לשמש וכעבור שבוע את הקטע המוצל יותר. עוד סיפר ערן על נושא הכשרות בהקשר של הכרם שמשמעותו אי שימוש בפרי בשלוש השנים הראשונות לחייו של הכרם (ערלה). עושים זאת ע"י כך שבוצרים את הענבים ושומטים אותם לקרקע.

השמש החלה קופחת על ראשינו ואנו נכנסים למכוניות וחוזרים ליקב. התכבדנו במים קרים, ולמרות שכבר השתוקקנו ללגום כבר מן הנוזל האדום ההוא הוחלט שיוצאים קודם לסיור ביקב בהדרכתו של היינן דורון רב הון. היקב על שלל מתקניו החדישים מרשים מאוד והנכונות להשקיע ניכרת בכל פינה. דורון הזכיר את אותו יהודי אמריקאי עתיר נכסים, המעונין להישאר בעילום שם, שהחליט להשקיע בארץ בהקמת יקב שייצר יינות איכות כשרים והוא אשר עומד מאחורי הפרויקט. ראינו את אולם מיכלי הנירוסטה מבוקרי הטמפרטורה, את חדר חביות העץ שבהן מיישנים את השרדונה ואת אולם החביות הענק שבו מיישנים את היינות האדומים. צמאי יין ויתרנו על ביקור באזור הביקבוק והאריזה ומיהרנו אל פינת הטעימות.

הצבא צועד על קיבתו וחובבי היין צועדים גם על חך רווי. צמאים ורעבים 'התנפלנו' על שולחן המטעמים שעליו נערכו באופן מעורר תאבון לחמים טעימים מאפה בית, גבינות משק של שי זלצר (חוות עזים ליד מעיינות סטף) דגים מלוחים וירקות טריים. היין הראשון שמזגו לנו סיגל ודורון היה ה- 2002  EVER-RED. בלנד של 80% קברנה ו- 20% מרלו ששהה 12 חודש בחביות חלקן חדשות וחלקן ישנות. היין בעל גוף בינוני מלא, כמעט 14% אלכוהול והוא מוכן כבר כעת, בהיותו צעיר, לשתייה. התחלה טובה.

לאחר מכן טעמנו את הקברנה סוביניון 2002.. המיוחד ביין זה, לדברי דורון, שהוא הוכן משני סוגי קברנה סוביניון במובן של שני סוגי הבשלה שונים: האחד מענבים שנבצרו לאחר שעברו את ההבשלה הראשונה שהיא ההבשלה הפיזיולוגית. הסוג השני מענבים שעברו גם הבשלה פנולית שבה העינב מקבל את מגוון הטעמים והצבע. הענבים מהסוג השני גם מושרים עם הקליפות כחודש ימים. בסה"כ לאחר 12 חודש בחביות עץ, חלקן חדשות,  מתקבל יין אלכוהולי (14.7 %) אך פירותי ואלגנטי.

כעת הגיע תורו של המרלו 2002. בניגוד לתדמית המקובלת של המרלו, שהוא כביכול יין נשי ורך, המרלו של עמק האלה הוא ההיפך הגמור. זהו יין בעל צבע אדום חזק והוא עשיר בטעמים. אני באופן אישי חושב שהוא, בינתיים, היין הבולט של היקב.

קינחנו ב- מוסקט קינוח שהוכן מענבי מוסקט אלכסנדרוני שנבצרו בבציר מאוחר. תהליך הייצור של יין זה הוא מורכב יותר. התירוש בא במגע קצר עם הקליפות, אח"כ סחיטה עדינה, תסיסה קרה, הוספת אלכוהול ויישון בחביות עץ חדשות מחוץ ליקב. את היין הזה אהבו כולם.

יש לציין שלאורך כל הטעימה ליוו אותנו אנשי הצוות הניהולי של היקב תוך כדי שהם דואגים לכל מחסורנו. תשומת הלב, כמויות היין הנדיבות והכיבוד העשיר החמיאו מאוד וגרמו לכולנו הנאה רבה. היקב פתוח לאירוח קבוצות, בתיאום מראש, בימי שישי בשעות הבוקר ועד הצהרים. בתום הביקור ניתן לרכוש בו יינות במחיר מיוחד. גם אנו רכשנו כמה תיבות ונפרדנו לשלום ממארחינו.