אולביה פרתי  - סטודנט ישראלי בצרפת

השנה הראשונה בחו"ל לא קלה ובעיקר כשהמנטאליות שונה כל כך.
אל המרצים בפקולטה לא פונים בשמם הפרטי אלא בmonsieur , הסטודנטים ישובים (לפי מקומות קבועים כמובן) עוד לפני שהמרצה נעל את הרכב. ומהרגע שהתחיל השיעור אין לדעת מתי הוא יסתיים, או אם תהיה בו הפוגה. מה שכן וודאי הוא שהכל יפסק ב 12.00 בדיוק – בשעת הפסקת הצהריים.
12.00 בצהריים, הרחובות הומים בני אדם שרעבים ביחד ואוכלים ביחד. אין צרפתי שמכבד את עצמו ולא נמצא באותה שעה במסעדה הסמוכה למקום עבודתו (ואין טעם להיות רעב ב 14.05. המטבח סגור!!!). באוניברסיטה המסעדות מלאות, קשה למצוא ספסל שלא מאוכלס בחבורות צעירים עם באגט או לאפה ביד (כן, כן. הלאפה עם השווארמה שאנחנו מכירים ירדה מהארץ והחליפה את שמה לשיש-קבב).
בעוד הסטודנטים הצרפתים אוכלים ומנסים לדוג איזו קרן שמש מבולבלת אוחזת בסטודנטים הזרים רוח תזזית. הם מתרוצצים בין הספריה ומכונות הצילום, משלימים חומר ומצלמים את סיכומי השיעור של האחרים. הרי גם אם התמזל מזלך להבין את המרצה (עם מבטא מקומי כבד שמותיר אותך תוהה אם אכן מדובר בצרפתית) מה הסיכוי שתצליח לסכם את החומר ברמה שתאפשר לך ללמוד לבחינה?
אחרי המרוץ אנחנו יוצאים משטח הפקולטה לחפש בר או מסעדה להרגיע את הרעב, חברי "מחפשים" במטרה לגוון, אני מוותר מראש. יש לי תפריט קבוע: סנדוויץ' טונה. כשאני ממש רוצה להתפנק אני מרחיק עד לקפטריה המציעה סנדוויץ' סלמון. אין סיכוי למצוא בכל בורדו משהו כשר או לפחות צמחוני.
ועכשיו לבשורות הטובות. המנטאליות השונה חוצה את גבולות הפקולטה. כל כניסה לחנות מתחילה במשפט הכל כך לבבי: "שלום אדוני, מה אוכל לעשות כדי לשמח אותך". ותאמינו לי, בצרפתית זה נשמע הרבה יותר טוב. הצרפתים מתאפיינים קודם כל בנימוסים שלהם. גם אם זה לא תמיד אמיתי (ואני לא מאשים אותם) לא תיקח מהם את התכונה הזאת ואת הדגדוג הנעים הזה שמרגישים כששומעים "bonjour monsieur" בכל מקום וכל הזמן.
עד כאן חלק מחוויות שנה א' (בינתיים).

אך אי אפשר לחתום בלי לספר על החגיגות שהיו כאן לאחרונה ואני כמובן מתכוון לחגיגות הבוז'ולה.
אז מה זה ומה עושים עם זה בכלל...
בכל שנה, ביום חמישי השלישי בחודש נובמבר יוצא לשוק העולמי יין הבוז'ולה.
רשתות השיווק מפנות מדפים לכבודו, כל הפאבים והמסעדות מוציאים תפריטים מיוחדים והכניסה לכל מקום מקושטת בפרסומות המהללות את היין החדש.
כל חובב יין ינצל את הערב הזה למפגש חגיגי בבאר המקומי. גם אנחנו הסטודנטים נפגשנו במרכז העיר כדי לברך על הנולד.
כבר בכניסה לבר "bodega" הציעה לנו מארחת לטעום מהיין, אמרנו לא תודה, קנינו כמה בקבוקים והצטרפנו לחגיגה. הייתה אוירה נהדרת, אנשים נכנסו ויצאו, עברו מבר אחד למשנהו ורקדו על השולחנות. היין זרם כמו מים, ואי אפשר היה לפספס אותי. בחור ישראלי במשקפיים וכוס מרגריטה ביד, לך תסביר לשיכורים מה זה יין כשר, וכולם היו שיכורים.
טעמתי, כמובן שטעמתי את היין ולדעתי אין חדש תחת השמש, היין פירותי עם ארומות של תות ובננה, גוף קל, מעט חומצי וטאנינים רכים. בקיצור בוז'ולה. תחי הרפובליקה... ובעיקר...
לחיים!

נובמבר 2004