חלק א'

מאת: יעקב אור-יה

פורסם במגזין יין, גורמה ואלכוהול

במהלך בציר 2007 תתחיל שנת שמיטה. בתאריך 13/9/2007 חל ראש השנה ה'תשס"ח, ומיום זה ולמשך שנה שלמה, עד לראש השנה ה'תשס"ט, יחולו מצוות שנת השמיטה. להלכות שמיטה היבטים רבים, כאשר הידוע מבין כל אלה הינו כמובן נושא גידולי השדה והאילן. ומאחר ולהלכות אלו ישנן השלכות רבות ומשמעותיות לגידולי הכרמים המקומיים ולתעשיית היין הישראלית, נתעכב על כמה נקודות עיקריות בהלכות אלו.

קביעת שנת השמיטה

שנת השמיטה אינה נקבעת כיום בהמשכיות כלשהי למסורת של שמיטות. החישוב נעשה לפי מניין השנים לבריאת העולם, בחלוקה ליחידות של שבע שנים. בהתאמה, שנת ה'תשס"ח היא שנת 5,768 מאז גירוש אדם וחווה מגן עדן ולפיכך זו שנת השמיטה ה-824 במספרה.

מצוות השמיטה

התורה מונה ארבעה סוגים של מצוות שמיטה:

1.     שביתת הארץ – שתנוח הארץ מעבודת השדה וצמיחתה. כנאמר (ויקרא כ"ה) "ושבתה הארץ שבת לה' ... ובשנה השביעית שבת שבתון יהיה לארץ, שבת לה'. שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור, ספיח קצירך לא תקצור, ענבי נזירך לא תבצור".

2.        שמיטת הפירות – מצווה להשמיט ולהפקיר את כל תנובת השדה, הן את פירות האילן והן את גידולי השדה. כנאמר (שמות כ"ג, י"א) "והשביעית תשמטנה ונטשתה ואכלו אביוני עמך ויתרם תאכל חיית השדה".

3.    קדושת פירות שביעית - מצווה לנהוג קדושה בפירות שביעית ובכלל זה האיסור לסחור בפירות שביעית. כנאמר (ויקרא כ"ה, ו') "והיתה שבת הארץ לכם לאכלה".

4.    שמיטת כספים - מצווה רביעית זו אינה קשורה לקרקע ולגידוליה אלא מצווה להשמיט ולבטל חובות בסוף השנה השביעית. כנאמר (דברים ט"ו, ב') "וזה דבר השמיטה - שמוט כל בעל משה ידו אשר ישה ברעהו".

נמצאנו למדים כי יש בשמיטה שני סוגי שביתה - שבת הארץ ושבת האדם. חלק מהמצוות נוגעות למנוחת הקרקע מעבודת השדה והצימוח. ואילו חלק מהמצוות הינן למעשה מצוות חברתיות הנוגעות לאדם עצמו ויחסו לסביבה האנושית בה הוא חי. במשך שנת שביתה זו נוצרת שוויוניות מלאה בין העשיר והעני בנגישותם ליבולי האדמה. וכן מאפשרות לאלו ששקעו בחובות להשתחרר ממצבם המעיק ולהתחיל התחלה חדשה, נקייה מחובות.

מצווה מדרבנן

מצוות השמיטה מופיעות כאמור במקרא ולכן עקרונית, זו מצווה מדאורייתא. אך בספר ויקרא, מיד לאחר מצוות השמיטה מופיעות מצוות שנת היובל – השנה החמישים לאחר שבע שמיטות. בשנת היובל הנחלות של שבטי ישראל שהוחכרו, היו חוזרות לבעליהן המקוריים וכן היו משתחררים העבדים העברים והעבדים הנרצעים והקרקע הייתה שובתת שוב בשנה זו.

מסמיכות זו במקרא בין מצוות שמיטה למצוות יובל דרשו חז"ל שאלו מצוות התלויות זו בזו. ולכן אין מצוות שמיטה חלה מדאורייתא אלא בזמן שגם מצוות היובל חלה. ומאחר ובמצוות היובל נאמר (ויקרא כ"ה, י') "וקידשתם את שנת החמישים שנה וקראתם דרור בארץ לכל יושביה", הרי שניתן ליישם את מצוות שנת היובל רק בשעה שכל בני ישראל נמצאים בארצם. אך מאז גלות עשרת השבטים בסוף תקופת בית המקדש הראשון, לא כל עם ישראל נמצא בארצו. ולכן, מאחר ומצוות שנת היובל כבר לא חלה מאז גלות עשרת השבטים, ממילא גם מצוות השמיטה כבר לא חלה מדאורייתא, אלא מדרבנן בלבד, שתיקנו חז"ל לקיים שמיטה כזכר למצוות שביעית.

איסורי שביעית

ספרים רבים נכתבו על הלכות שביעית ובוודאי לא כאן המקום לפרט את ההלכות כולן. נתייחס להלן לכמה הלכות עיקריות הנוגעות בעיקר לגידולי הכרם ולעשיית יין בשנת שמיטה.

1.תחולת שנת השמיטה – יש להבחין בין ירקות ובין תבואה, קטניות ופירות האילן. בירקות קדושת שביעית חלה לפי זמן לקיטה ולכן שנת השמיטה מתחילה בראש השנה. ענבים וזיתים וכן תבואה וקטניות, קדושת שביעית חלה לפי מועד החיוב במעשרות דהיינו כשליש הגידול. לכן, אם כבר נתחייבו במעשר בשנה השישית, לא תחול עליהם קדושת שביעית, גם אם ייקצרו בשנה השביעית. ובשנה העוקבת, אם נתחייבו במעשר בשנה השביעית, חלה עליהם קדושת שביעית גם אם ייקצרו בשנה השמינית. (בפירות האילן ככלל, למעט זיתים וענבים, המועד הקובע לשמיטה הינו חנטת הפרי). נמצא כי אין הלכות שמיטה חלות על בציר 2007, גם במקרים בהם הבציר יתקיים בתוך שנת השמיטה. לעומת זאת, הלכות שמיטה יחולו על כל בציר 2008, גם במקרים בהם הבציר יתקיים לאחר ששנת השמיטה כבר הסתיימה.

2. לא תקצור, ענבי נזירך לא תבצור". מכאן נאסרו זריעה וקצירה בזרעים וירקות, זמירה ובצירה באילנות. ונאסרו מדרבנן גם מלאכות הדומות והקרובות למלאכות אלו. ונאסרו מלאכות אלו וההשקיה, במקרים שהם נועדו לצורך טיפוח ההצמחה או חיזוק האילן. אך כדי למנוע פגיעה קשה באילן עצמו, מותר. אחת הבעיות ההלכתיות הקשות הנוגעות לתעשיית היין בשמיטה הינה זמירת החורף. זו מלאכה שלא נועדה להגן על הגפן אלא נועדה דווקא להצמיח יבול אחיד ואיכותי וכאמור, הזמירה נאסרה במפורש בתורה.

3.  אסור לטעת בשנת שמיטה. נטיעת זרע אילן נאסרה מהתורה ונחלקו הפוסקים אם נטיעת ייחור אסורה היא מהתורה או מדרבנן. בין כך ובין כך, נטיעת כרם אסורה. ואם נטע, יש לעקור. אם מעמיד ייחור להשרשה במים ללא אדמה, אין איסור בכך. ובשנת השמיטה אסור אף להכין את הקרקע לנטיעה לאחר שנת השמיטה, בשל המצווה "ושבתה הארץ".

4.  אין טומאה בפירות שביעית אלא קדושה. לכן כרם שהופקר, מותר להיכנס לתוכו ולבצור למטרות צריכה עצמית אך לא למטרות מסחריות. ויש להתייחס בקדושה לפירות וליין משנת שביעית. כלומר, אין להשחיתם או להשליכם לפח, אין לתת לחיה מאכל שנועד לאדם, אין להוציאם לחו"ל ויש להשתמש בהם באופן השימוש המקובל בהם. לאחר שנת השביעית, בזמן שכלה אותו המין מהשדה ומהאילן יש לבער (להפקיר) את המלאי שנותר.

איסורים אלו בוודאי טובים ויפים הם בעבור היחיד. אך מדינה, כישות שלטונית האחראית לצרכי אזרחיה, אינה יכולה לסמוך על כך שכל אחד יהיה בידו את הנגישות, הידע והיכולת לקצור חיטה, לטוחנה ולהכין לו לחם, ושבאופן דומה יידע גם להכין לו שמן ויין וללקט את הפירות והירקות אותם הוא צורך. לכן כבר בימי קדם דאגו חז"ל לפתרונות עיבוד השדה והכרם בשנת שמיטה, כדי שלאזרחי המדינה תהיה אספקה סדירה של מזון לאכול. כיצד עשו זאת בימי קדם וכיצד מתמודדים עם נושאים אלו בימינו – על כך בחלק השני של כתבה זו.

ספטמבר 2007