מאת: ישראל פרקר

תערוכת סומלייה 2007 שנערכה בהיכל התרבות ביוזמת והפקה מאוד מוצלחת של סטודיו בן עמי הייתה אירוע חשוב מאוד לקידום תעשיית היין בארץ, וגם מנוף ליבואניי היין הרבים.

לי, כעיתונאי שהגיע לתערוכה במטרה לדווח עליה, היה קשה מאוד להחליט במי לבחור ועל מה לדווח. הדיווח על כל מה שהיה בתערוכה יכול היה בקלות למלא 2 כרכים עבי כרס של ספר שכותרתו הראשית: תעשיית היין בישראל וכותרת משנה: התפתחות והתקדמות עצומה ב10 השנים האחרונות. אבל למי יש זמן עתה לכתוב ספרים כשצריך לטעום כל כך הרבה יינות ישראלים חדשים?

הסתובבתי בין הדוכנים, שוחחתי, טעמתי (עד שראשי התחיל להסתחרר...) ופגשתי ייננים ואנשי יקבים וותיקים וחדשים. על כמה מהם בחרתי לספר הפעם, כדאי שגם אתם תכירו אותם יותר טוב. על האחרים אני מבטיח לספר בהזדמנויות אחרות, וכך אט אט ייכתב הספר המרשים על עולם היין הישראלי. זהו ספר שלעולם לא ייחתם ויסתיים.

בתחרות טרה וינו 2007 זכה יקב כמעט אלמוני בתואר יקב הבוטיק הקטן הטוב ביותר – יקב אלונה. בסומלייה 2007, בביתן היקב, שקירותיו עוטרו בציורי איתי שקד, פגשתי את דר' מיכה רבאו ובתו מיכל ואת אלי ופאני אזולאי.

דר' רבאו: "היקב שלנו הוקם בשנת 2001. אני ואילנה אישתי הגענו להתגורר בגבעת נילי והתיידדנו שם עם משפחת אזולאי. לשתי המשפחות היה חלום להקים יקב והגשמנו אותו. הקמנו יקב קטן, אישי, לתצרוכת שלנו ומאז העניין התחיל להתפתח. בשנת 2004 יצאנו לשוק. הכרמים הם כרמים בגבעת נילי, שלנו ושל שכנים, חברים במושב, המגדלים אותם לפי הוראות שלנו. אנו דואגים שהיבול לא יעלה על 700-800 ק"ג לדונם. כיום אנחנו מייצרים כ5,000 בקבוקים בשנה.

אני התחלתי לייצר עם הידע שלי ואשתי ואלי אזולאי השתתפו בקורס לייננות במכללת תל חי. מאז אנחנו עושים את הכל ביחד. יש לנו המון חברים שמאוד מפרגנים לנו וביניהם נמצאים ברי ססלוב ויונתן וגולן תשבי. הם תומכים בנו, עוזרים לנו והולכים איתנו לאורך הדרך וזה פשוט נהדר. היקב עם חדר הקירור נמצא במשק של אלי אזולאי."

דר' מיכה רבאו הוא רופא בבית החולים איכילוב. אלי אזולאי היה במשך כעשרים שנה ראש המועצה של אלונה ועכשיו הוא משמש יועץ לתכנון אזורי. מועצת אלונה (לאלה שלא יודעים) היא מועצה אזורית הנמצאת מזרחית לזיכרון יעקוב  באזור הרי מנשה.

"רופא ויין, מה פתאום בחרת ביין?" שאלתי בהפתעה קלה.

מיכה: "מבחינתי זה ניקוי ראש הנעשה תוך יציאה מעולם של סבל וחולים לעולם של טעמים, ריחות ואהבה. זה נותן לי דלק להמשיך ולעבוד בבית החולים."

"מה עשתה לכם ההודעה על הזכייה בטרה וינו" שאלתי שאלה באנלית שכאילו לא ידעתי את התשובה לה.

דר' רבאו: "אנשים התקשרו ובאו לברך. אני רוצה לציין שטעמים הם דבר שונה מאיש לאיש אבל למרלו שלנו שזכה במדליית זהב באילת גם רוגוב נתן 90 נקודות. אנחנו מאמינים שהמוצר שלנו שנוצר באהבה, בתשומת לב, בתהליכים טובים ומענבים משובחים הוא באמת יין טוב."

"של מי הציורים היפים שעל קירות הביתן שלכם?" התעניינתי.

מיכל רבאו: "הצייר הוא איתי שקד, חבר ילדות שלי מתקופת תל השומר. אמנות זו יצירה, וגם יין הוא אמנות היצירה." סיבה טובה לקשט תערוכת יין בציורים צבעוניים.

בתחרות טרה וינו זכה עוד יקב, שמעולם לא שמעתי עליו, במדליות – יקב אסיף. פגשתי בסומלייה 2007 את צמד מקימיו של היקב המאוד יחידי הזה בנוף הישראלי.

אור-יה יעקוב הוא היינן ואמיר חריזי האחראי על השיווק. יקב אסיף הוא יקב נגוסיאנט ישראלי.

אור-יה: "ליקב קוראים אסיף מפני שאנחנו אוספים יינות. הרעיון הוא צרפתי של יקב שבמקום לקבל ענבים מהכרמים ולעשות מהם יין אנחנו קונים יינות גולמיים, לאחר יישון בחבית או יינות צעירים. אנחנו עושים מהם בלנדים משלנו המוצאים לשוק כמותגים שלנו. היינות שלנו שזכו בתחרות טרה וינו 2007 הם יינות שקנינו מהרבה יקבים והם שילוב של  מספר יינות ישראלים מיקבים שונים. הבלנדים נעשים לפי אזורים. על התווית כתובים אזור גידול הענבים והזנים."

היינות מיוצרים בשלוש סדרות:

הסדרה הבסיסית - ראשית, סידרת הביניים- חבלי ארץ, הסדרה הגבוהה - אדם ואדמה. זאת סדרה המתייחסת לאדמה מיוחדת ולאנשים מיוחדים המייצרים יין.

אור-יה: "מקור היין חסויי. לדעתנו לא פיר לתת ליקב קרדיט על משהו שאולי בסוף אנחנו עשינו ממנו מוצר לא טוב. אנחנו משתדלים לעשות, כמובן, את הטוב ביותר. אני גם מתחייב לא להוציא יין בבלנד הזהה ליין שמייצר יקב מסוים  ממנו רכשנו את היינות."

יקב אסיף ייצר (בילנד) בשנה הראשונה 12,000 בקבוקים.

את מיכאל אלפסי מיקב הר אודם- היקב הצפוני במדינה, פגשתי כשחיוך רחב של אושר על שפתיו. כמה אנשים אתם פגשתם בחייכם זמן קצר לאחר שחנכו יין הקרוי על שמם, דיוקנם מקשט את תווית הבקבוק ובאמתחתם מדליית זהב בה זכו על היין. אלפסי הוא אחד כזה, אז למה שלא יהיה מאושר?

יין אלפסי 2004 הוא בלנד של קברנה (60%) ומרלו ששהה 24 חודשים בחביות ואחר  התיישן עוד כשנה בבקבוקים ביקב.

מיכאל אלפסי: "היום היין בטעימת בכורה. זהו הבקבוק השלישי מתוך 1215 בקבוקים שיוצרו." אמר, ומזג לי בכוס את היין בצבע הבורדו העמוק. "זהו יין הפרימיום של היקב. לא בטוח שיהיה יין כזה כל שנה. בחרנו את השורות המדויקות, את הגפנים המתאימות, את החביות המתאימות ביותר ובסופו של דבר עשינו עירוב מוצלח של בלנד. הענבים הם מכרם שעל. היין זכה במדליית זהב בטרה וינו 07 יחד עם שרדונה 2006 שלנו."

עבורי יין טוב הוא יין מאוזן היטב (שתיתי אחד כזה בפריז לפני מספר חודשים וטעמו עדיין בפי) יין שלא מושך לצד החומציות שלו, יין שלא מושך לצד השטחיות שלו, יין שלא תופס את הפה וכזה שהארומות שלו לא משתוללות מדי. אלפסי 2004 היה קרוב לזה. נקודה!

במאי, תסריטאי קולנוע, יין. מזכיר לכם משהו?  טעיתם, הפעם זה לא זאב דוניה מיקב סוסון ים אלא יינן אחר שאף את פניו מעטר זקן מאפיר.

רמי נעמן  מיקב נעמן שברמות נפתלי הקים את יקבו בשנת 2004. הכרמים נמצאים באזור רמות נפתלי. משנה הבאה כל היינות יעשו מכרמים שנטע במו ידיו.

נעמן: "אני חדש בגליל. הגענו מרמת השרון לרמות נפתלי לפני שש וחצי שנים. דבר ראשון שעשיתי היה נטיעת כרם בחלקה שלנו וכשהבשילו הענבים בנינו יקב. למדתי שנה בקורס עשיית יין בביה"ס ליין שביקב שורק וסיימתי גם את הקורס בתל חי, כבוגר המחזור הראשון. אני אוהב מאוד את עניין היין. אי אפשר לעשות יין אם לא אוהבים. אני במאי ותסריטאי קולנוע במקצועי וניהלתי חברות הייטק בתחום התוכן באינטרנט. הרגשתי שצריך לעשות גם משהו אחר בחיים. קנינו נחלה נטענו כרמים, הקמנו יקב, סטודיו לאמנות וצימרים."

סיפור מעניין על משפחה שעשתה שינוי קיצוני בחייה כדי שיהיה לה טוב יותר, כיף יותר, מעניין יותר.

 יקב נעמן מייצר 5 סוגי יין, השנה יוצרו 3,500 בקבוקים ובשנה הבאה ייוצרו כ 6,500 בקבוקים. היינות הם:

קברנה זני, מרלו זני ובלנדים הנקראים כתזכורת לאהבה אחרת של רמי לרוקאנדרול של שנות השבעים: סגול עמוק, מלך ארגמן, ופינק פלוייד, הוורוד, הרוזה.

זני הענבים הם זני בורדו, קברנה סוביניון, מרלו, קברנה פרנק ופטיט וורדו ויש גם קצת שיראז. בלנד בורדו יהיה המוצר העיקרי של יקב נעמן בעתיד.

אצבעות ידי נדבקו לבקבוק קטן מרובע שהרמתי מהדוכן. היה בו מוצר שטרם ראיתי בארץ. פולין, שיוצר ע"י גברת נעמן מקליפות הענבים אחרי הפרס. הקליפות המעוכות בושלו בסוכר, נעשה תהליך של מיצוי ונוצר רוטב מתוק ששמים על גלידות או משתמשים בו כמרינדה לבשר. 

שיבי דרורי מיקב גבעות הצליח לעניין אותי ביין הלא מקובל שמזג לכוסי, שרדונה-קברנה סוביניון. זהו בלנד בצבע לבן של 75% שרדונה עם 25% קברנה סוביניון.

מספר שיבי: "סוחטים אשכולות שלמים של קברנה בטמפרטורות מאוד נמוכות. עושים בלנד עם שרדונה שנעשה בשיטה הקלאסית ומתקבל יין לבן עם אפיונים אדומים. רצינו לעשות יין לבן השונה משרדונה קלאסי. אם אתה עוצם את העיניים וטועם לא ברור לך שאתה טועם יין לבן. יש לו אף מיוחד וגוף מלא. 400 בקבוקים עשינו ממנו. הענבים מאזור שילה. היקב נמצא בגבעת הראל. אנחנו מקווים ביקב גבעות שאנחנו מתחילים לייצר טרואר אזורי חדש."  

עצמתי את העיניים, לגמתי את היין הצונן, גילגלתי בפה ו....   לא הרגשתי טעם של יין אדום אבל הרגשתי בטעם מיוחד של שרדונה עם גוון נוסף, מיוחד.

פתחתי את העיניים, הסתכלתי סביבי, צבטתי את עצמי כדי להיות בטוח שאני לא באמצע חלום אלא אני באמת נמצא בלובי של היכל התרבות, בלב תערוכה שהציגה היטב את תעשיית היין הישראלית הנפלאה.

לחיים, לחיי היין הישראלי !!

נובמבר 2007

סומלייה 2007 בהיכל התרבות

תמונות מהתערוכה