ישראל פרקר

 עשר שנים וקצת עברו מאז אותו יום בו פנה ברי ססלוב לירבעם שגב, אז מנכ"ל יקבי רמת הגולן, בבקשה למכור לו 500   ק"ג ענבים  כדי להכין יין בקורס חדש שפתח לראשונה. שגב חשב מספר ימים והבטיח לספק את הענבים רק בתנאי שיובטח לו שברי לא יקים יקב מסחרי, מתחרה. ברי  הבטיח לו מיד שהוא אוהב לדבר על יין וללמד עליו  ומה פתאום שיקים יקב מסחרי.
 רצה הגורל שבשנת 1993 היבול היה נמוך, שגב ביקש סליחה, וביקש לשחררו מהתחייבותו לספק את חצי טון הענבים לייצור היין...    והשאר כבר שייך לחלק מהיסטורית  תעשיית היין הישראלי.

תודה, תודה, שכך זה היה, פתח ברי ססלוב את הערב המיוחד שארגן יקב ססלוב בחנות "יין ישראלי" ,שברמת החיל בת"א, לבוגרי קורסי עשיית היין של ססלוב באחד מערבי יוני 2004.

הם הגיעו אחד אחרי השני מכל רחבי הארץ:

שאול אלשטיין, מוטי לויאר, ניר מיטלמן, ראובן כהן, משה קפלן, פרופסור מיכה רבאוי, עדי אבישר, קורט אהרונסון, אלון צדוק, מוקי אזולאי, ניר שחם, ערן שפר ואבי יהודה.
 חלקם מכינים יין עד היום ביקבים שהקימו, וחלקם בודאי נהנים מיינותיהם של ישראלים אחרים המייצרים יינותיהם.

סביב שולחן ארוך, במרכז החנות, הסבו ה"בוגרים" וגם קומץ עיתונאים. במרכזו היו נתחי גבינות ולחם כפרי טרי, ובכוסות נמזגו ללא הרף יינות יקב ססלוב והיקבים המיוצגים באירוע.

אדום 2001 ססלוב, מרלו גשר דמיה, מרלו רובנס סוד היין, מרלו קברנה  יהודה, מוטי יין ועוד.

ברי ססלוב הזכיר בדברי ברכתו, שפתחו את הערב, רשימה חלקית של יקבים "ידועים" שבוגריו הקימו: שורק, נחשון, יובל בן שושן, יהודה, גשר דמיה וסוד היין.

התחום של יין מאוד מתפתח בארץ, כל יום לומדים דברים חדשים. המשיך ברי
וסיפר על אורחו הראשון, פרופסור עמוס הדס שהחל דרכו באווירונאוטיקה,  ונכנס עמוק לעולם היין, כשיצא לפנסיה. עמוס מתמקד בעיקר במחקר תעשיית היין שהייתה מאוד מפותחת בעבר.

במשך דקות ארוכות סיפר פרופסור הדס על תעשיית היין הקדומה בארץ, שעדות לכך מאות הגיתות שנחשפו בחפירות ארכיאולוגיות, ובהם שרידי ענבים. הוא סיפר על חישובי כמויות יין שיוצרו בגיתות ועל השוני בינהם.

מתברר שבארץ מצאו שרידי ענבים מלפני כ6000 שנה.  עמוס גם סיפר שארכיאולוג מסוים יחד עם גיל שצברג,  היינן,  לקח 3 טון ענבי קרניאן. חצי מהם דרכו ישר לבור איגום  והתסיסו אותם עם השמרים הטבעיים שבהם. את החצי השני  העבירו השניים לשני תאי תסיסה באותו גת. אחרי 7 ימים מצא גיל שבתאי התסיסה היין כבר היה מוכן. יין  הזה בוקבק והועבר למשמרת. היין הנוסף שהיה בבור לא גמר עוד את התסיסה.

6 שנים נשמרו בקבוקי היין שיוצרו בשיטנ הקדומה. בשנה שעברה הם נפתחו. עם הפתיחה נתגלה שהיין היה בעל צבע אדום יפה, הטעם טוב וטרי, והוא היה בעל ריח פירות כשל יינות הילולים.  חצי שעה אחרי הפתיחה השתנה טיב היין וטעמו הפך לנורא.... 

ברי ססלוב ציין שאחד מהדברים היפים המתגלים לאחרונה בענף היין בארץ, הוא הרצון של היקבים ללמוד ולעשות דברים ביחד. לשם כך הוקם פורום יינני ישראל ביוזמתו של עמוס הדס.  על כך ניתנת התודה לפרופסור הדס. עבודתו המבורכת  נעשית בשקט, לאט לאט, (אבל בטוח). מחיאות כפיים סוערות והרמת כוסיות לחיים.

כרמי לבנשטיין, אדומת השיער הקצר, יועצת ליקבים, המשיכה את הערב  בדברים מעניינים וחשובים לאלה שגם מעוניינים למכור את יינותיהם ולא רק לייצרם לצריכה משפחתית ולמתנות לחברים.

יש להפריד בין שיווק למכירות. אמרה כרמי. שיווק זאת יצירת צורך ומכירות  זה סיפוק הצורך. יש הבדל  גדול בין שני המונחים  האלה ויש לשים לב לכך.
 המגמות העולמיות בשוק היין  מובילות גם את מה שקורה בארץ. אצלנו קורה כל דבר  קצת אחרי מה שקורה בעולם.

בשיווק יש ארבעה P :

Product       Price          Place      Promotion

כרמי גם דיברה  על יצרני יין הגרג' GARAE WINE MAKER))   ההולכים ומתרבים בעולם. הם מייצרים כמויות יין קטנות ומשובחות במיוחד.

הצרפתים קבעו את המונח הזה מפני שהם תמיד נותנים ביטוי סקסי לדברים שהם עושים.  קיימים מספר יקבי גרג' המצליחים למכור את יינותיהם במחירים של מאות דולרים לבקבוק. זה כנראה גם יהיה הטרנד הישראלי הבא. פחות יקבי בוטיק ויותר יקבי גרג'. אצל המוסכניקים עשיית יין צריכה להיות תשוקה ולא פרנסה. יש לשאוף לפשטות  ולייצר יין שלא נעשה עם טכנולוגיות מתוחכמות.

כרמי סיפרה על מחקר שנערך באנגליה בנושא אמיתות ומיתוסים ביין. 

נגסנו בפרוסות הגבינה ובלחם הטעים, המשכנו למלא את כוסנו ביינות שהונחו על השולחן הארוך, זה אחרי זה והאזנו לכורם בעל יקב "יהודה" מנווה אילן, אבי יהודה, שאף הוא בוגר אחד מקורסי היין של ברי ססלוב.

עד שנת 1995 גידלנו עצי פרי והפרנסה הייתה בקושי. פתח אבי, בעל התלתלים הארוכים, את דבריו.  "התמזל המזל" שבשנת 1995 אזור יהודה עלה באש, משער הגיא ועד למעלה החמישה נשרפו השדות ומטעי הפרי. חודש  בלבד הייתה הצמחייה בשוק ואחר החלה הפריחה והגידול המחודש נשל הצמחים.

תושבי המקום התחילו לחשוב איך לחבר חקלאות עם תיירות.  ההתחברות עם יקב צרעה, שהתחיל את דרכו אז, הייתה מהירה, וניטעו כרמי ענבי יין על פני למעלה משלוש מאות דונם במדרונות הרי ירושלים. גידול כרם ועשיית יין חייבים ללכת ביחד. אמר אבי יהודה, שאחרי מספר שנים החליט להקים בעצמו יקב קטן במרתף בנווה אילן. אי אפשר לעשות יין  טוב מענבים מקריים.  יין איכותי חייב להתחבר לכרם. הכורם והיינן חייבים לעבוד ולהתייעץ יחד החל משלב הנטיעה ועד לבציר ארבע שנים מאוחר יותר. חושבים יין מדמיינים יין ומרגישים טעמים כבר בזמן הנטיעה וגידול הכרם.  לא מגדלים ענבים אלא מגדלים יין. זהו סודו של הכורם הטוב.  רק כך אפשר להגיע לתוצאות הטובות של יינות משובחים המתחילים לקבל הערכה רבה בשווקי העולם. עדים לכך המדליות והציונים לשבח בהם זוכים יינות אזור יהודה בתחרויות יין בעולם.

הופתעתי לראות בין בוגרי הקורסים גם את עדי אבישר, המוציא לאור של המגזין "יין וגורמה". עכשיו אני מבין סוף סוף מאין אהבתו הרבה ליין והסובב אותו. (אני עדיין מצפה לפצח את חידת הגורמה...)

עדי, שהיה  חניך הקורס הראשון (יחד עם ראובן כהן מסוד היין שהפך להיות בעצמו מדריך בקורסי הכנת יין), הודה בחמימות לברי על פועלו ביצירת עובדות חדשות בעולם היין הישראלי. ברי יצר  תשתית לייצור יין בארץ ולחינוך דורות חדשים של יצרני יין בארץ. אמר עדי.

שוב מחיאות כפיים סוערות לכבודו של גיבור הערב שניראה מלא סיפוק.
 בקשו מברי רק לדבר על יין והוא מיד שוכח מה קורה סביבו ומתחיל במרץ לדבר על היין בשפה מליצית מלאה בניחוחות וטעמי יינות.

עוד ערב נחמד, ואפילו קצת היסטורי, הסתיים בחנות היין "יין ישראלי".  סיימתי אותו בטעימה נוספת של יין הקינוח המתוק והאהוב של יקב ססלוב יסמין – גווירצטרימינר 2002-2003.

אז כמו תמיד, שיהיה לחיים, לחיי היין הישראלי, וגם לאלה המייצרים אותו בנאמנות ובאהבה, כמובן.