קטגוריות:
| >> תערוכות וירידי יין » תחרות היין הבינלאומית הראשונה בישראל | |
ג'והן סאלווי הוא בעל תואר מסטר אנגלי ביין הגר 35 שנה בבורדו. הוא עוסק ביין למעלה מ40 שנה, מסייר הרבה ביקבי העולם ומשמש כיועץ ושופט בתערוכות יין. הוא נחשב כבר סמכא ליין ברמה גבוהה בעולם. לארץ הגיע כשופט בתחרות TERRAVINO 2006 . בשבוע בו שהה בארץ הוא סייר בכרמי ויקבי ישראל והתרשם מהיינות המיוצרים כאן. פורטל היין הישראלי שמח לפרסם כתבה זו בה מסכם מר סאלווי את שהותו בארץ. תודה לדוד גונן שתרגם את הכתבה מאנגלית למענם של חובבי היין, גולשי האתר. "ישראל"! התגובה הראשונה שמעורר שם זה, היא: "לא סביר שהיא מהפנים החדשות בעולם התחרויות של טעימת יין". אולם, במחשבה שניה, מדוע שהיא לא תהיה כזו? יין נוצר כאן מזה 3000 שנה ויש האומרים אף 5000. למעשה זהו ערש הולדתו של היין. לא פחות. כמובן, שבעת ההיא לא נקרא שמה ישראל – הכל יודעים שהמדינה נוצרה ב-1947. במשך מאות השנים של ההיסטוריה של המזרח התיכון, היה המקום הזה נתון פעמים רבות לשינויים בשמו ולתהפוכות שלטוניות. הרומאים ייבאו מכאן כמויות רבות של יין ובקנה, מקום קרוב לנצרת, עשה ישו את הנס הראשון שלו, בגיל 13, כשהפך מים ליין. אפשר להניח בבטחון שהוא הפך אותו ליין עם פרופיל מקומי של טעם וריח ולא כזה של קיאנטי או בורדו. ייתכן כי הסיבה לכך שאיננו חושבים "יין", מיד כאשר מוזכר שמן של תל אביב, או ישראל היא שמקום זה היה תחת שלטון מוסלמי במשך כ-800 שנה, שלארכן היה היין פרי אסור שלא יוצר ולא נצרך. כשהיהדות והנצרות שבו וכבשו את השלטון, היה על היין להעפיל מנקודת האפס. אחת הדמויות הנאורות שיצרה כאן יין היה הברון דה רוטשילד, באזור הר תבור. הברון הופיע עם חידוש המושבות היהודיות החקלאיות, ב-1882. עוד קודם לכן העניק הסולטאן הטורקי זיכיונות למדינות אירופאיות. משפחת שורSHOR)) הייתה החלוצה הראשונה שיסדה יקב, ב- 1848/49. בימים ההם התנהלו הדברים בעצלתיים ועל אף שנוצר יין מכובד, לאורך שנים, נאלץ העולם להמתין עד ליסודה של מדינת ישראל ועד תחילת תקופת הפריחה של היין, לפני שהייננים החלו להיערך, ברצינות, לייצור יין איכותי. כיום, על אף שיצוא הענף בכללו מסתכם ב-13 מיליון דולר, בכל-זאת, פועלים כ-200 יקבים, רבים מהם יקבי בוטיק ורבים יצרני יין רציניים, מסורים ונלהבים. היה זה אך מובן, איפוא, שכמה אנשים שאפתניים ובעלי חזון יבקשו לייסד תחרות טעימת-יין בינלאומית וכן, בנפרד, תערוכה מסחרית שתמשוך תשומת לב אל ישראל. הייתי אחד מתריסר בני-מזל שהוזמנו לשמש כשופטים ב- TERRAVINO 2006תחרות היין הים-תיכונית הבינלאומית הראשונה, מ-7 ועד 13 ביוני, בתל-אביב-יפו. מסע תגליות מרתק במלוא מובן המילה. קבלת הפנים היתה חמה, האירוח נדיב, הארגון יעיל, התכנית מ מעט סטטיסטיקות, בנקודה זו. היו 396 דגימות מ-20 מדינות. פתיחה נאה למתחילים! 225 מאלה היו מישראל ולפיכך היו 171 מ-19 מדינות אחרות, כמו גם 12 שנשלחו אך לא הגיעו, או "נתקעו" במכס. זהו שיעור גבוה של יינות בינלאומיים, שזכה להערכה רבה של המשקיף מטעם OIV (Organización Internacional de la Viña y el Vino. המתרגם). ספרד ואמריקה הלטינית סיפקו את החלק הארי מ-171 דגימות אלה (ארגנטינה 39, ספרד 38, ברזיל 25 וצ'ילי 11). הייתה אף דגימה אחת מניקרגואה! צרפת שלחה 3 בלבד, גרמניה רק 1 – שיתביישו! היו חמש קבוצות בנות 7 שופטים, כל-אחת, לאורך שלושה ימי טעימה. המשקיף מטעם OIV - Jan Juban – פקח על התהליך, בזהירות. הוא יכול היה להודיע, להנאתם ולשביעות רצונם המרובה של כולם, כי OIV ישמח להעניק חסותו לתחרות הבאה. ראול קסטלני, מארגנטינה, היה המנהל הכללי של הטעימה. זה הוא אשר מפיק את השרות בשול כשהוכרזו התוצאות על-די עורך-הדין-הנוטריון, הוענקו 11 מדליות זהב-כפול (6 מישראל) 53 זהב (26 מישראל) 82 כסף (50 מישראל). שיפוט ותוצאה מאוזנים ויסודיים. בעקבות התחרות נערכה תערוכת היין הבינלאומית הראשונה בישראל - – Israwinexpo2006 בתאריכים 13-15 ביוני במרכז הירידים בתל-אביב (מקום בו נערכה תחרות הטעימה). במחווה של ידידות ותמיכה שינתה Terravino את התאריך המקורי של התערוכה, על מנת להתאימו ל- Israwinexpo ופתחה, בכך, פתח להשתתפות אורחים ומומחים בינלאומיים. התערוכה שנוהלה על-ידי חיים גן, הבעלים והמנהל של חנות היין הנאה ביותר של תל-אביב, "איש הענבים", היתה קטנה, קומפקטית, פרושה כהלכה והיא שימשה חלון ראוה ליינות הישראליים. כאן, במשך זמן קצר יכולתי לטעום מגוון נרחב של יינות ישראליים, מכל אזורי הגידול של הארץ. השתתפו 56 מציגים, כמעט כולם יקבים ויצרנים ישראליים. על גבי כָּן, במקביל לתערוכה, הוצגה הגרסה האנגלית של הספר האינפורמטיבי הראשון והמקיף באמת, על יינות ישראליים - "דרך היין של ישראל". הספר הוצע בשפה העברית, למשך תקופה מסוימת, אך הגרסה באנגלית תאפשר הצעתו לקהל קוראים רחב יותר, שייהנה מהמפות, התוויות והאיורים שלו. זהו ספר הכרחי לאספנים ולאוהדים של ספרי יין. הוא נכתב על-ידי ירון גולדפישר ואליעזר סאקס, בהוצאת "קורדינטה". קטלוג התערוכה כלל הקדמה מקסימה של סגן ראש הממשלה ושר האנרגיה שאמרה – "הזורעים בדמעה, ברינה יקצרו". חזרה לתערוכה ולתכניתה. אחרי כל אחד משלושת מחזורי הטעימה, אורגנו ביקורים של אחר-הצהרים באזורים שונים של ייצור יין וביקבים. הביקורים היו מפרכים אך כדאיים ומעניינים ביותר. הם סיפקו לנו תמונה רחבה על קצב ההתקדמות של עשיית היין בישראל. הביקור הראשון היה ביקב ברקן, לא רחוק מתל-אביב, הפועל בסמיכות לקיבוץ חולדה, ד"נ עמק שורק. הם מייצרים יין, ברנדי ווודקה. הברנדי והוודקה תחת המותג "קגלביץ". יש להם גם חברת-בת סגל. אורגנה טעימה שהציגה ארבעה מיינותיהם המובחרים. זו היתה התחלה טובה מאד. הראשון שבהם הנקרא "אלטיטיוד" היה קברנה סוביניון מכרמים בגובה של בסיומה של הטעימה ביום השני, יצאנו במסע במעלה החוף, להר הכרמל וביקרנו ביקב קטן בשם כרמי אמפורה. לא היינו בטוחים לשם מה היינו שם, מאחר ונאמר לנו שלא היו, במקום, גפנים או כרמים. לבקר ביקב ללא גפנים?! התברר שהכרמים היו מרוחקים ולמקום זה הובאו הענבים לעשיית היין. הבעלים היה אדם בעל אישיות מיוחדת שעשה יין בעל ייחודית עזה. זה אינו הסגנון שלי כלל וכלל, אבל כל-אחד והבחירה שלו! הוא הסביר שהפילוסופיה שלו היא לשקף את אור השמש ביינות שלו והוא עושה זאת על-ידי עשיית יין עוצמתי במיוחד, שחור, ספוּג שמש עד כדי נפיצוּת. למזלנו, היו שם הזיתים השחורים המופלאים והלחם המצוין שהשקיטו את החיך, מילאו את הבטן והרגיעו את הנשמה. היום השלישי היה יום שבת ולא ערכנו בו טעימות. במקום זאת יצאנו לסיור נהדר של היסטוריה בירושלים. זה היה יום ארוך, חם ומתיש, אך שווה כל רגע. בשעות אחר הצהרים המאוחרות, עזבנו את העיר הקדושה ונסענו ליקב פלאם, בהרי ירושלים. כאן מצאנו את אחד המקומות המלהיבים ביותר שפגשתי מעודי. ריחו היה נפלא, גדוש צמחי מרפא טבעיים ותבלינים, בְּשָמִים, תרופות, מיני צרי ודברי מתיקה. קניתי כאן תרמילי וניל ולוּקוּם. כולנו רצינו לרכוש ערמות מצמח שתואר על-ידם כ-"ויאגרה טבעית". "שתה זאת כְּתֵה, לך לסרט-קולנוע, שוב הביתה ועשה חיים" אמרה המוכרת. יכולתי לבלות שם שעות, אך "ארגון היקבים של הרי יהודה" ויקב פלאם הכינו עבורנו טעימה גדולה. היו אלה היינות של "דרך היין של כרמי יהודה ויקביה", קבוצה המאגדת 24 חברים. 13 מאלה הם ייננים שהראו לנו, בגאווה, את יינותיהם וליוו אותם בארוחת-ערב נדיבה, בגן, בסגנון Buffet. למרבית הצער, נפגם האירוע בעקבות עירוב של מזון מתובל ויין, כשכל אלה מוגשים ומשולבים זה בזה, בחשיכה. כאירוע חברתי, זה היה נפלא, אך כטעימת יין היה זה כשלון עצוב. יכולנו לראות שהיו שם כמויות גדולות של יין טוב ולהט כביר, אך, בנסיבות אלה, היה זה בלתי אפשרי לטעום משהו, באופן רציני. ארחיב בעניין טעות זו, בהמשך. הביקור האחרון היה ביקב נהדר ובאחד הכרמים שהוא, בודאי, אחד היפים והמטופחים בישראל. יקב תבור המצוי במורדות הר תבור. בפסגת ההר, כך מאמינים, אירעה ההשתנות (Transfiguration) של ישו וכאן, במורד ההר, נטע הברון רוטשילד את כרמיו ויסד את הכפר. ראינו אדמה אדומה, אדמת חימר, אדמת גיר ואדמת לבה. מטעים נפלאים של שקדים וזיתים! כאן נעשה הסוביניון בלאן הראשון בישראל וכאן הם מייצרים, על אדמת לבה, יין אדום אלגנטי ומעודן. לאחרונה, נכנס היקב לשותפות עם קוקה קולה, ישראל, ולפיכך עומדת, עתה, לרשותו, יכולת רבה להפצה של תפוקתו השנתית – 250,000 בקבוקים. אלה היו בין היינות הטובים ביותר שטעמנו בכל השבוע. מצד שני, בעתיד, אנא הימנעו מלשאת נאום ולפצוח במונולוג בן שלושים דקות, לפני אורחיכם לארוחת ערב, על הפילוסופיה השיווקית המכוערת והדוחה של קוקה קולה. זה פשוט לא הולך יחד עם יין משובח. ליוותה אותנו, בטיול זה, גברת מקסימה מ-"המשרד הישראלי לפרויקטים מיוחדים של תיירות". היא רצתה לראות ולהתרשם מהעתיד של תיירות יין לארצה. והיא אכן התרשמה!
על היינות הישראליים כמה מהייננים הטובים ביותר, מודעים לאמור לעיל וכמה מהם אמרו לי שהם חותרים לעידון, לפירותיות ולאלגנטיות ביינותיהם לעומת עוצמה אלכוהולית. כמה אף הצליחו בכך, באופן מעורר הערצה. היו כאלה שְשָשוּ לספר שהם מגדילים חומציות, כשהם חשים שהיין דורש זאת. הם ערים לחשיבות של רמות חומציות טובות, על מנת לייצר יין רענן, בעל אורך חיים גדול יותר, לקבל איזון טוב בין בשלות, חוזק אלכוהולי וחומציות פריכה, מדויקת, ולהימנע מריבתיות או מטעמים בשלים. לרוע המזל, הריבתיות נוכחת יתר על המידה ונמצאת ביינות אדומים רבים מידי. ההוכחה שבחירת המקום היא בעלת חשיבות ראשונה במעלה הוצגה בבהירות צלולה על-ידי היין "אלטיטיוד" שכבר הוזכר. פירותיות נמרצת, חומציות רעננה, נקיה ומלאת חיוּת, וטאנינים קטיפתיים ביין שלם ובנוי כהלכה מוכיחים שהדבר הוא בר-ביצוע. בקרת עץ-האלון, בכללה, מצוינת. מצאתי מעט מאד דוגמאות של מיץ עץ-אלון, או של שימוש-יתר בוטה בעץ-אלון חדש, דבר שגרם לי הנאה רבה. פחות מינון-יתר של עץ אלון מאשר בבורדו. הרבה פחות!! החביות היו צרפתיות ברובן המכריע ובנפח של הטאנינים, בכללותם, נמצאו משולבים היטב ורכים. כמובן שיש יוצאים מן הכלל, אך כאלה יש בכל מקום. הדבר אמור בטאנינים הטבעיים, כמו גם באלה שמקורם בחביות עץ האלון, שנדונו לעיל. נראה כי המודעות להשגת איזון טוב בין בשלות פנולית ורמות נכונות של סוכר וחומציות היא אוניברסאלית, כאן, והבעיה טופלה היטב ובמהירות. אחרי הכל, רק לאחרונה טופלה הבעיה, ברצינות, בבורדו! טאנינים קשים ולא בשלים - שלא כבבורדו - אינם בעיה ישראלית. לעומת זאת, נראה כי צלילוּת מהוה בעיה מסוימת. עמוקים, כהים בעלי צבעים עזים, ככל שיהיו, יינות אדומים רבים לא היו צלולים במידה מספקת. זוהי השערה בלבד, אך אני חש שהסיבות לכך מקורן ביציבות הטובה של הצבע והייצוב מילת אזהרה. עבור מקצוענים שבאים לטעום יינות - יהיו אלה קניינים, סוחרים, מעריכים, או עיתונאים - חשוב לארגן את הטעימות, ביקבים, באופן מקצועי ויעיל, על מנת להציג את היינות במיטבם. אין זה מקצועי לערב יין עם מזון, יהא המזון טעים ככל שיהא! אין זה אפשרי להביא מקצוענים לידי כך שייאלצו לרשום את הערותיהם לגבי היינות, כשריחות המזון והבישול עולים בנחיריהם. על-אף ששניהם מענגים ומוגשים בשפע, בבקשה, הרחיקו את היין והמזון זה מזה במידה מספקת, כך שהניחוחות העֲרֵבים של המזון לא יגיעו אל הטועמים. אני אוהב את המזון שלי, אך מעדיף לטעום בשקט וברצינות, ואז – כשסיימתי – להאביס עצמי עד להתפקע. כמו-כן, אנא, תנו לטועמים שולחנות וכסאות ואל נא תבקשו מהם לטעום בעמידה, כאשר היינות ערוכים לפניהם בשורה על-גבי השולחן. יהא אשר יהא, סצינת היין הישראלי מלהיבה ומרגשת. נפלא הדבר לשמוע את הייננים מדברים על תשוקה, ללא כל בושה או איפוק. יקבים קטנים כגדולים, המצויים במעלה עקומת הלמידה, משתוקקים, ללא בושה, ללמוד ככל שיוכלו ובמהירות הגדולה ביותר האפשרית. נפלא הדבר לראות את החלפת הידע החברית בינם לבין עצמם ואת האופן בו הם טועמים, האחד את יינותיו של האחר. כל זאת יוצר סביבה רוחשת ורוגשת, אופטימית וחיובית. ייננים ישראלים שואפים להגיע רחוק, הם נחושים לעשות כך וללא ספק – יצליחו. אין די בשבוע אחד בישראל. טעמתי כ-300 יינות ישראלים אך אני מודע לכך כי רק גירדתי את השכבה העליונה. אקנה, אטעם ואשתה אותם בכל עת שייקרו על דרכי ואעקוב אחרי התקדמותם בהתלהבות ובהנאה. ברצוני לסיים בדברי תודה חמים ובאיחולים ללא גבול למוישה ספאק, לראול קסטלרני |
חנות היה טוב, ידידותי ויעיל. כוסות מצוינות מפות-שולחן לבנות, תאורה טובה, מרקקות פרטיות, מים מינרליים ולחם טעים בצורה מסוכנת. מגישי היינות, היו, לעתים קרובות ייננים ישראלים, תענוג בפני עצמו, ודפי הטעימה היו בשפה האנגלית והספרדית (לא בעברית!) על פי מודל 
, יותר מאשר בהצללה ו/או בסינון, באופן ישיר. אפשר שעל ייננים עם בעיות של צלילות לבדוק את בקרת ההשריה שלאחר התסיסה.