קטגוריות:
| >> טעימות יין » תשבי בתל אביב | |
היה זה ערב חמים למדי למרות שלוח השנה הראה שאנו ביום העשירי לחודש פברואר 2004. חברי ג'רי ואנכי הגענו למסעדת 'פרפראות' בנמל תל אביב להשתתף בטעימת יינות יקב תשבי אותם אמור היה להציג בתוך שעה קלה גולן תשבי, היינן הראשי של היקב ודור רביעי למגדלי ענבים ויוצרי יין. בחור נחמד גולן, ג'ינג'י אמיתי. זיהינו אותו כבר מחוץ למסעדה דרך חלונות הזכוכית הגדולים, ממתין לאורחים ליד שולחן עמוס בקבוקי יין. רוב הבקבוקים היו ללא תוויות, רמז לכך שצפויות לנו כמה הפתעות חדשות במהלך הערב. "מה חדש?" שאלתי כשנכנסנו ומסתבר שיש חדש: גולן השלים לאחרונה את לימודי הייננות הפורמליים שלו בניו-זילנד. "אני מקווה שהסוביניון בלאן שנטעם הערב יהיה ברמה של קלאודי ביי..." אמרתי, וגולן השיב בקריצה ממזרית: "עוד יותר טוב". את הערב פתח יוסי בן אודיס, הסומלייה של "פרפראות", שסיפר על המסעדה ועל מה שמייחד אותה ממסעדות אחרות בהיותה מסעדת "סלואו פוד". לאחר מכן עברה רשות הדיבור לגולן שהסביר לקהל השומעים על תהליכי ייצור היין ביקב תשבי. גולן סיפר שיקב תשבי קולט ענבים ממקומות שונים בארץ. ריבוי סוגי הקרקע בארץ ואזורי מיקרו אקלים רבים ומגוונים מעשירים את יכולתו של היינן ליצור יינות מעניינים באם הוא ממזג יינות שהופקו מכרמים שונים. דוגמאות לכך נראה בהמשך הטעימה. האווירה מאוד רגועה ב"פרפראות". נדמה שהזמן עומד שם מלכת. איש לא ממהר לשום מקום. המנות, שמוכנות בו במקום, מוגשות על ידי צוות המלצרים בצעד קל, כמעט חרישי. את האווירה הנעים כל אותה העת הפסנתרן אמיר בקמן, אבובן ופסנתרן בתזמורת הסימפונית של ראשון לציון. עיצוב המסעדה, ברוח הפאנג-שוואי (פילוסופיה סינית שמתבססת על איזון אנרגטי בין האדם לסביבתו, על מנת ליצור מרחב חיובי נינוח), משרה רוגע ושלווה. אמיר הפסיק לרגע קט את נגינתו כדי לאפשר לגולן להציג את היין הבא: סוביניון בלאן בציר 2003 שהוגש עם פשטידת בצל. היה זה בלנד שהוכן מענבים שהגיעו משני איזורים שונים: כרם בן זמרה וגבעת עדה. כל אחד מהיינות הותסס בניפרד, הסביר גולן, כך נתקבלו שני יינות בעלי אופי שונה: הסוביניון בלאן של כרם בן זימרה הצפוני יין "קר" וסגור יחסית ואילו זה של ענבי גבעת עדה "חם" ופתוח יותר. השילוב של השניים הביא תוצאה מעניינת ביותר. היין הוא בעל צבע צהבהב קל, כמעט שקוף. עשיר בארומות ומאוזן היטב. באף - ריח קל של מלון, ובפה - מתיקות קלה. יופי של יין. זיכרו לצנן אותו היטב לפני ההגשה. ברקע שוב מנגן אמיר, הפעם משהו ישראלי, נעימת עין גדי, המתאימה כל כך לאווירה: "עין גדי, עין גדי, מה היה כי צמחת בחמה... עין גדי, עין גדי, איך פלגים בך חותרים בשממה... עין גדי, עין גדי בך היופי יופע בכל הוד, והלב יהרהר ויחמוד..." הגיע תורו של הקברנה סוביניון. היה זה ק.ס. איסטייט 2002 מענבי כפר יובל שהוגש עם פלטת גבינות משק. שילוב מצוין. נזכרתי במה שלימד אותי ברי ססלוב: אתה לוגם מעט מן היין, מגלגל אותו בפה, בולע לאט ואז מכניס לפה חתיכת גבינה בשלה ונימוחה...אח, "שלא ייגמר לעולם..." לסיום הוגש הברנדי של תשבי. זהו ברנדי V.S.O.P (מושג המבטא דרגת זיקוק ואיכות) המיושן בחביות כ- 10 שנים. זוקק מיין העשוי מענבי פרנצ' קולומבר והוא נעים לחיך למרות הצריבה הקלה המלווה את הלגימה. סיפורו של ברנדי זה החל לפני שנים רבות עת רכשה משפחת תשבי מזקקת ברנדי מקורית אשר שימשה קודם לכן את יצרני הרמי-מרטין המפורסם בצרפת. אלמלא אסור היה לעשן במסעדה (מסעדת פרפראות כולה היא איזור ללא עישון) הייתי מלווה ברנדי זה בסיגר טוב. יוסי בן אודיס הסביר לנוכחים את כללי שתיית ברנדי בכוס ה- SNIFTER, אותה כוס דמוית אגס בעלת רגל קצרה המאפשרת לחבוק אותה בכף היד ולחמם את הברנדי בין לגימה ללגימה. הגיעה העת לזוז. ג'רי ואנוכי ניפרדנו ממארחינו, וכשאנו מבושמים מן היין והברנדי פילסנו את דרכנו החוצה. בפתח המסעדה שוחחנו מעט עם המאבטח העונה לשם 'סלאב'. סיפורו של סלאב מבטא יותר מכל את נפלאות ארצנו. מדובר בבחור גרוזיני שהיגר מגרוזיה לקנדה לפני שנים רבות והשתקע בה. מדי שנה-שנתיים הוא מגיע לישראל מטייל בארץ ועובד בעבודות מזדמנות למימון טיוליו. "מה יש לך לחפש כאן?" שאלתיו. "איי לאב דיס קאנטרי" ענה – ובכך אמר את הכל. |
