ישראל פרקר

הוא היה כל כך סודי, שגם שעה לאחר תחילת אירוע ההשקה שלו עוד לא ידעתי מי הוא, מה מוצאו ובטח איזה טעם יש לו.  ידעתי רק שהוא אדום מסידרת רזרב...
זה היה אירוע מיוחד, חגיגי, וברמה גבוהה האופיינית ליקב השני בגודלו במדינה יקב ברקן. ערב של יום חול באמצע חודש מרץ 2004. התכנסנו במסעדת "ארקה בנמל" שבנמל ת"א, עיתונאי יין, אנשי תקשורת והמון סליברטאים שרני רהב היחצן אוהב ללקט לאירועים מסוג זה. (הבעיה שלי היא שתמיד קשה לי  לזהות מי זאת מלכת היופי או השחקנית  והשחקן המפורסמים המשחקים בטלה נובלה המובילה, ואני קורא בעיתון על השתתפותם באירוע יומיים אחרי קיומו. נידמה לי, לפעמים,  שחלק מהקולגות שלי כותבים עליהם יותר מאשר הם כותבים על היין, חתן השמחה...)

מינגלינג קצר. מלצרים מסתובבים בין המתכנסים באולם הכניסה ומחלקים חטיפים טעימים. כולם אוחזים בידיהם ומתענגים מכוסית יין שרדונה רזרב 2002 של יקבי ברקן. הבעיה המרכזית טרם מהו הגורם שבגללו בעצם הגענו למקום.
מסך גדול נפתח והמסעדה הגדולה והמעוצבת להפליא התגלתה במלוא הדרה. התיישבנו סביב השולחנות עמוסי הכוסיות וככרות הלחם הכפרי. מוסיקה במקצב אפריקני התנגנה ברמקולים. האורות מעוממים בגוון כתום צהוב והחשאיות ממשיכה.

את הערב פתח שמואל בוקסר, מנכ"ל משותף (עם יאיר לרנר) של יקבי ברקן.

בשנה וחצי האחרונות הורדנו פרופיל, פתח בוקסר את דבריו, עברנו כמה סדרות מהפכים  ביקב. שינינו ורעננו את מערך השיווק, ובמקביל העברנו את הפעילות התעשייתית מברקן ליקב החדש בחולדה. התחלנו לבנות אותו  בשנת 2000 וסיימנו בימים האחרונים.  כל הפעילות התעשייתית וקווי המילוי כבר נמצאים ביקב שבחולדה.  באביב תהייה השקת ופתיחת היקב הרשמית. התהליך  היה ארוך, מסובך ויקר. בנינו מפעל  שאין שני לו במזרח התיכון. יש מעט מאוד מפעלים כאלה בעולם כולו. למרות זאת אנו בכוחות רעננים חוזרים חזרה לענף כמו שידענו  בעבר. בשנים האחרונות  היינו אנו, אנשי יקבי ברקן, אלה שפרצנו את הדרך עם הזנים החדשים. הפינו נואר הראשון שנעשה בישראל בשנת 2002 היה של יקבי ברקן. את הענבים  מגדלים בנגב, בכרם שבמצפה רמון. אחרינו  ייצרו את הפינו נואר יקבים נוספים.  יין הסירה הראשון בארץ הושק  ביקבי ברקן בשנת 2000. אנחנו המצאנו את הרזרב והספיישל רזרב ב 1983 (דברי שמואל בוקסר),  סדרות שזכו בעשרות מדליות. גם היין החדש שיושק הערב נכנס לסידרת רזרב. זהו פרוייקט שאנחנו עובדים עליו כבר 12 שנה בסוד.( החשאיות ממשיכה, כמעט אף אחד באולם לא ידע מהו היין המושק הערב.) היין היה בשבילנו כמו ילד שאנחנו גידלנו.  רק איתי להט היינן שהיה אחראי על הייין, ואני, היינו שותפים בסוד הגדול ביקב. מהצד החקלאי היה שותף יהודה גילתי,  המנהל את חוות יקבי ברקן בתל צפית. הרבה זמן  עבר עד שהגענו לתוצאות המקוות. עשינו יין לא מעט שנים,  אך הוא לא הגיע לרמה לה ציפינו. רק בבציר 2001 הצלחנו להשיג את הרמה הרצויה, ויוצרו פחות מ10,000 בקבוקים. אז הרגשנו  שאנחנו מספיק בשלים להשיק את היין. (איזה יין לכל הרוחות?).  שמואל בוקסר הודה לייננים אד זלצברג, איתי להט ויותם שרון ולכורם יהודה גילתי.
מחיאות כפיים סוערות.  רגע השיא עומד להגיע. בוקסר הזמין את המלצרים אוחזי בקבוקי היין עם התווית האדומה להיכנס ולמזוג את היין החדש לכוסות המשתתפים במסיבה.

היין ניקרא פינוטאג' (PINOTAGE ),  זן דרום אפריקאי ייחודי  שכמעט ולא מגדלים אותו מחוץ לדרום אפריקה. השקענו בו הרבה משאבים, אמר בוקסר. זאת הפעם הראשונה בעולם שמושק יין כזה בהצלחה מחוץ לגבולות דרום אפריקה. כל היושבים באולם הרימו את כוסיותיהם המלאות, וקריאת "לחיים" בקעה מעשרות גרונות בו זמנית.  לחיי היין הישראלי מזן חדש. סוף סוף נחשף הסוד הגדול. ענבים אלה לא הצליחו לגדל בקליפורניה או בדרום אמריקה  וגם לא באוסטרליה. כאן , בישראל, במשך 12 שנים נערכו הרבה נסיונות עד שהצליחו במשימה.
איתי להט, היינן האחראי ליין, הוזמן אף הוא לשאת את דבריו וכמובן שראשית נתן את הקרדיט לבעלי היקב, בוקסר ולרנר,  על החזון והיוזמה, ועל היין  לייננים אד זלצברג  וגם ליותם ולאבי . איתי החליט לקצר בדבריו וסיפר שבבציר שנת 2000  עבד באוסטרליה   בתקופה שהפינו נואר היה בונטון. כל יקב שכיבד עצמו באזורים  הקרים עשה פינו נואר.  יינן איכותי נחשב מי שהצליח לייצר פינו נואר. ודווקא ביקב שעבד איתי לא ייצרו פינו נואר. יום אחד הוא שאל את היינן  הראשי למה הוא לא מייצר את הפינו נואר היוקרתי. הנ"ל הסתכל בזלזול ואמר. למה אני צריך לעשות יין כזה, לעשות ניסיונות  לטעת קלונים חדשים, ולהסתבך בדברים קשים?  למה לא לעשות את מה שאני טוב בו באמת?   כשהגיע איתי  ליקב כבר התחילו ליצר את הפינוטג'. ותאמינו לי שזה היה כאב ראש גדול לייצר יין  שלא יודעים עליו כמעט כלום (דברי איתי), והוא אינו  קיים בספרות. המון טרחה כרוכה בעניין, אך התענוג היה גדול.  בגלל זה אנחנו כל כך אוהבים את המקצוע שלנו. סיים איתי את דבריו וזכה למחיאות כפיים סוערות. 
ולא רק שתייה אין סופית הייתה שם. היה שם גם אוכל משובח מעשי ידי השף פול אסנהיים.

מנה ראשונה  כבד אווז, ואחריה סורבה מי ורדים, נתחים מהבילים ורכים של פילה בקר, ונקניקיות עסיסיות. הכל בליווי תפוחי אדמה אפויים והמון ירקות קלויים.  ובכוסיות הפינטואז'. טעם מיוחד, לא מוכר מיינות ישראלים אחרים, שילך וישביח עם השנים.

אבי מור, יועץ השיווק של היקב, סיפר לי  שהוחלט לייחד את היין החדש כיין ראשון מסדרת יינות ברקן  האזוריים מאזור יהודה. יקב ברקן, מאז שעבר לקיבוץ חולדה רואה עצמו  כמוביל היקבים באזור יהודה.

כל הכבוד למשפחת ברקן שהצליחה לשמור על סודם הגדול במשך 12 שנים. סוד שאפילו לא דלף לרוב עובדי היקב ומקורביו.

לחיים , לחיי היין הישראלי.