מאת: הילה איל

צילומים: גיא הרן

מכל קצוות הארץ, מצפון מדרום ומרכז, התכנסו ברוב חגיגיות וב"גאוות יחידה", צעירים וזקנים כאחד, לבית "איש הענבים" לאירוע המרגש שכותרתו: טעימת יום העצמאות, 59 יינות המייצגים את מיטב תנובת הארץ.

הכוונה, כמובן, ליינות ישראל, אשר התכנסו לאירוע כמעין "מפגש בוגרים".

לאחר שביום העצמאות, חולקו פרסי ישראל, נבחר חתן חידון התנ"ך, והמוני ישראל ציינו את יום החג בפארקים ובחיק הטבע, הגיעה העת למתן כבוד ליינות ישראל, אשר הפכו לשותפים מלאים ל"הווי הציוני" ומלווים אותנו ואת המדינה בכל החגים והשמחות לאורך השנים.

בהליך בחירה קפדני ומרשים, ארגן חיים גן,  59 יינות לאירוע הטעימה אשר התקיים ביום ה' בערב וביום ו' אחר הצהריים. ואם לא די בכך, עוד נוסף "יין" מספר 60 – אשר למעשה כלל מבחר יינות נוספים לטעימה עצמאית (כגון קברנה פרנק 2004, ויתקין, אשר נפתח לבקשתנו).

בשיחה קצרה עם חיים הבנתי מייד שמעבר למתן תשומת לב אישית לכל יין שנבחר, הרי שבקביעת הרשימה נבחנה גם התאמת היינות אחד לשני. כך למשל נבחרו לטעימה – יינות גראן ואן 1999 - קסטל, גראן ואן 2000 – קסטל וגראן ואן 2001 – קסטל. טעימת אורך מעניינת כשלעצמה, מעבר לחווית הטעימה של כל יין כשלעצמו. באופן דומה, להשוואה אורכית, נכללו ברשימה קברנה סוביניון מרלו 1993 ומקבילו משנת 2001 – יקב מירון. וכן, להשוואה זנית, מאותו יקב נכללו לדוגמא: קברנה סוביניון 2003 בן-שושן לצד מרלו עבדת 2003, בן-שושן ופליני 2004 יקב סוסון ים לצד Take Two 2004 סוסון ים.

והתוצאה – רשימה מבטיחה של יינות, אשר גם אם ידעתי מראש שלא אטעם את כולם, די היה להגיע לאירוע כדי ליהנות מחלקם. יינות שכבר טעמתי בעבר, ורק שמחתי על הזדמנות נוספת לטעום, לצד יינות ש"חלף זמנם" והייתה זו הזדמנות חגיגית וחד-פעמית לטעום ולצד יינות "חדשים" אשר טרם טעמתי, ודרכם עוד לפניהם.

בין היין הוותיק ברשימה: בסגנון פורט, טפרברג 1950, אפרת לבין היינות הצעירים ביותר: סוביניון בלאן רזרב 2006, דלתון וגיוורצטרמינר ירדן 2006, יקבי רמת הגולן, נכללו מגוון יינות משנות בציר שונות. ביניהם – יין משנות ה-70' – קברנה סוביניון ספיישל רזרב 1979, כרמל; ומשנות ה-90 – כגון קברנה סוביניון מרגלית 1991 וקברנה סוביניון ירדן 1995, יקבי רמת הגולן. ובעיקר – הדור הצעיר של יינות שנות ה-2000.

לכל מגוון יינות ישראל, ניתנה הזדמנות להציג עצמם בראווה לקהל הטועמים: יינות לבנים, רוזה, אדומים, וקינוח ממבחר יקבים – גדולים וותיקים (כדוגמת יקבי רמת הגולן, כרמל וברקן) וקטנים וצעירים (כדוגמת יקב אבידן, יקב צילג, יקב בן-שושן ויקב הנס שטרנבך). יקבים מכל קצוות הארץ – מרמת הגולן, והרי הגליל ועד הנגב ורמת ערד.

קהל הנוכחים שמילא את המקום, חובבי יין ותיקים וצעירים, הגיע כדי ליהנות מ"מופע הראווה".

אל הטעימה התלוו אלי שני "מקצוענים" בתחום: גיא הרן (מדריך ומלצר יין) ויהונתן לוינגר (מלצר יין). מבעוד מועד, עברנו על רשימת היינות ו"סימנו" כ-20 יינות שנטעם. בפועל, "נסחפנו" וטעמנו מעל 30, שכן ה"פיתוי" היה גדול וצוות המטעימים היה בעל כח שכנוע מקצועי, שלא אפשר לנו "להתנגד" להמלצות.  

לפתיחה בחרנו בריזלינג 2004 של יקב ויתקין. יין שבלט בפריכותו ורעננותו יחד עם נגיעת פטרוליום מרתקת. ומכאן המשכנו, בהדרגה ליינות הלבנים. בעיקר אציין את הטעימה ההשוואתית המעניינת של שרדונה אודם 2004 אורגני יקבי רמת הגולן – שרדונה בסגנון עולם חדש בארומות וטעמי גויאבה ועישון. ולצידו שרדונה קצרין 2003, רמת הגולן – היין חמאתי ומלא, בסגנון עולם ישן.

לאורך כל הערב הרגשתי במעין "מנהרת זמן" והתפתחות היפה שעברו יינות ישראל לאורך השנים. בדומה לסיפורה של המדינה, אשר בהליך "קיבוץ גלויות" הטמענו ונטמענו אחד בשני, כך גם יינות ישראל. יינות מכל הסגנונות: עולם ישן לצד עולם חדש. אך לכולם מכנה משותף אחד: כולם יינות ישראל באופיים הייחודי. לאורך השנים, הצליחו הייננים בארץ לגבש אופי ייחודי ליינות הארץ, שאין כמותו ביינות מעבר ים ומקורו, בראש ובראשונה בכרמים.  

לאחר רענון נוסף בדמות קברנה פרנק רוזה אדמה חרסית 2006 – יקב תבור עברנו לקבוצת היינות האדומים.

כטיבם, יינות שניתנים ליישון לפרקי זמן ממושכים ולכן כללו לא רק את יינות שנות ה-2000 אלה גם שנים אחורה – עד 1979. היינות המובחרים מבחינתי, אלה שאצפה לשתות גם בעתיד כללו את:  קברנה סוביניון מילניום רזרב 2000 יקב בזלת הגולן – מגנום. יין פשוט נפלא, ועוד ניתן לישון. היין עשוי באופן מאוזן ומהוקצע (וראו את תרשומות שותפי לטעימה בהמשך), גוף בינוני עד מלא עם סיומת ארוכה ומאוזנת. יקב פחות מוכר, אך בעל נוכחות – "שקטה אך מורגשת ובלתי נשכחת".  אחריו קברנה סוביניון רזרב 2001, אמפורה – מגנום ויראון 2003, יקב הרי גליל (גוף מלא, עשיר וסמיך עם חמיצות טובה ומאוזנת. בסיומת המתמשכת, פרי בשל ועץ לא משתלט. יין טוב ליישון ולשתייה עכשווית).  וכן יין אלכנסדרו הגדול, סנדרו 2004 (בלנד של קברנה סוביניון 70% ומרלו 30%). בעל גוף בינוני עם טאנינים רכים ורבדים מפתים של וניל ואלון מעושן.

מאלה ש"חלף זמנם", אך ברור היה שבשעתם היו משובחים:

קברנה סוביניון ספיישל רזרב 1979, כרמל וקברנה סוביניון מרגלית 1991. העובדה שאלה עדיין יינות שניתן "לטעום" מעוררת תחושת התרגשות כשלעצמה. מעבר לכך, ניתן דרכם להבין את הדרך היפה והליך ההשתבחות שעברו שני היקבים – מרגלית וכרמל מאז ועד היום והכרמים שאיתם.

יינות הקינוח היוו "סאגא" נפרדת כשלעצמה. לאחר הפוגה לרענון החיך ובעיקר להחלפת רשמים קינחנו בטעימה: תחילה של מגוון יינות בסגנון פורט (אשר על חלקם כתבו שותפי לטעימה): החל מ"זקן השבט" – טפרברג 1950, אפרת (פשוט מרגש לחוש את טעמיו העשירים ואת כושר עמידותו עד היום) ודרך היינות הסמיכים והעשירים בארומות של אבידן ופסגות אל עבר העדינים וה"רכים יותר" של אודם ו-NV מסחה, תבור וכלה במריר יותר של יקב וילה וילהלמה. כמו בארוחה עם מבחר מנות, הסכמנו שצירופם של יינות בסגנון פורט לארוע זה הוא חיוני.

לאיזון העושר, הסמיכות והמתיקות, ולכיסוי כל הסקאלה של "יינות ישראל לדורותיהם", השלמנו את הטעימה ביינות הקינוח הלבנים. גם על אלה, בולט הגיוון של היקבים וסגנונות העשיה. בין אלה שכבר טעמתי פעמים רבות נהניתי לטעום שוב את גוורצטרמינר 2005 בציר מאוחר כרם יחידני שעל – כרמל והייטס ויין 2004 – יקבי רמת הגולן – בגדר "הדובדבן" של הארוע. מעט פחות מוכר, ויותר מריר, גיוורצטרמינר 2005 – המסרק.

כאמור, חרגנו מהתכנית המקורית של הטעימה, אך כל יין שנטעם היה ראוי לתשומת לב, בין אם בשל גילו, סגנונו, טעמו ויחודו.

במשך 59 שנות המדינה, עברו יינות ישראל "קפיצת מדרגה" רצינית. גם הכרמים הבשילו ואיתם הייננים וקהל הלקוחות. מעבר להנאה בטעימת כל יין כשלעצמו, ניתן היה לחוש בדיאלוגים הבלתי פוסקים שבין היינן לכרם ובין היינן והיקב לקהל הלקוחות.

בסיכומו של האירוע, הגעתי למסקנה אחת למסקנה אחת: יינות ישראל, יקבים וייננים שתזכו לשנה הבאה...ולשנים רבות הבאות...