מאת: שגיא קופר

לאחרונה השתתפתי בסקר שערכה חברת סקלי את ריין האמריקאית, שאמנם נוסדה בארצות הברית, אבל היום ממוקמת בצרפת, עם סניפים בבריטניה ובקליפורניה. סקלי וריין מתמחה בייעוץ שיווקי בענף היין. החברה עוקבת כבר תקופה ארוכה אחרי מגמות בנושא פיקוק היין, ולצורך זה שולחת מדי פעם שאלונים לייננים, עיתונאים וקניינים שנמצאים במקומות שונים בעולם.

הפעם שלחה החברה שאלונים לכ- 20,000 משתתפים מארצות רבות וקיבלה תגובות מאלף איש, ב- 55 מדינות – ראו במפה – כאשר לשמחתי הגיעו גם אלינו. עיקר המשיבים היו מצרפת, אוסטרליה וארצות הברית וכמובן שמאיטליה ובריטניה.

הסוקרים חיפשו לראות כיצד נתפסים סוגי הפקקים השונים בעיני קניינים, עיתונאים וייננים, מה לדעתם הציבור מחפש בפקקים ומה ההבדלים בין "עולם חדש" ו"עולם ישן" בגישה. לא רק על פקקים שאלו, אלא גם על BiB – Bag in Box. התוצאות מובאות מתוך הנחה שכל ההבדלים מובהקים.

בשאלה "מה יעדיפו צרכנים בעתיד", נראה שפקק ההברגה מוביל בעולם החדש, ופקק השעם – בעולם הישן. זה אולי לא מפתיע, אבל מה שמפתיע – אותי לפחות – הוא ההתייחסות הנמוכה לפקקים טכניים (שעם גרוס ומודבק) בהשוואה לפקקים סינטטיים, וההעדפה של העולם הישן ל- BiB. תמיד חשבנו שהאוסטרלים והאמריקאים מובילים את עניין המארזים הגדולים, אבל ככל הנראה זה לא לגמרי כך. זיכרו שהשאלה היא לגבי העדפת צרכנים, ולא אנשי מקצוע.

מסורת מול חדשנות – יישון מול שתייה עכשיו.

הגרף  השני מתאר התשובה לשאלה "מה מחפש הקהל בפקק?" אמנם, התוצאה הברורה היא "פשטות שימוש", והיא נכונה גם לעולם החדש וגם לעולם הישן, אבל פה מתפצלות הדעות מאוד, ומראות לדעתי הבדלים תהומיים בגישה ליין – עד כדי כך.

בעוד שאנשי העולם החדש לא מעריכים מאוד את שימור היין לאחר הפתיחה כמשהו חשוב, אנשי העולם הישן מעריכים אותו יותר. אותה תופעה רואים גם בגישות לצרכים הקשורים בהתיישנות היין: בעולם הישן מחפשים משהו לטווח ארוך, אבל פחות מוטרדים משאלת ה- TCA (מכאן החיבה לשעם, כמובן). בעוד ששאלת האטימות נראית מובנת מאליה, כנראה, בן בני העולם הישן, היא לא כל כך ברורה בעולם החדש. נקודה נוספת היא הגישה למראה היין והאריזה: כצפוי, הוא חשוב יותר בצרפת, איטליה ומדינות אירופה האחרות, ופחות בעולם החדש. בניגוד לחשיבה אצלנו, מחיר הפקק הוא לדעת הרוב המוחלט הדבר האחרון שמטריד את הלקוחות.

עוד נידונה השאלה של תפיסת צריכת היין. איטלקים ואוסטרלים נשאלו "איפה לדעתכם שותים את היין שלכם", ומהתשובות ניתן לראות בברור שלאיטלקים יש תפיסה מסורתית למדי: שתיה בכל יום או מיוחדת - בבית, במסעדות ובבארים. פיקניקים לא ממש נמצאים ברשימה וגם מסיבות לא ממש קשורות ביין. מה שיותר מעניין הוא "אירועים מיוחדים במסעדות": רק 25% מהמשיבים האיטלקים סברו שהיין שלהם יתאים לשם. האוסטרלים, לעומת זאת, מכוונים את היין שלהם פחות או יותר לכל מקום, אבל חשוב מאוד לראות ש- 100% מהמשיבים אמרו "יין למסעדה" (לעומת 82% מהאיטלקים). מסיבות ופיקניקים קיבלו אצל האוסטרלים את אותו מיקום.

עוד מצא המחקר שבעולם החדש, פקק ההברגה נחשב לפקק האמין ביותר בקרב הייננים – ובעולם הישן השעם. מה שמעניין הוא שהפקקים הסינטטיים הגיעו למקום השני בשני העולמות, כשהשעם הרגיל – לא הטכני – מקדים אותם רק במעט בעולם החדש. הפקקים הטכניים קיבלו ציון רע גם באירופה וגם בשאר העולם, דומים מאוד ל- BiB.

לבסוף נשאלה השאלה עד כמה בכלל מציקה שאלת ה- TCA לצרכנים. בספרד הרימו העיתונאים גבה, ופחות או יותר שאלה "איזה TCA?" ואילו באיטליה ובצרפת העניין היה רק מעט יותר רב. בארצות הברית, אוסטרליה ודרום אמריקה, לעומת זאת, השאלה הוערכה כמעניינת מאוד את ציבור רוכשי היין. למי ששאל את עצמו, אני, לפחות, מיקמתי את ישראל קרוב יותר לעולם הישן בעניין זה...

יוני 2006