פורסם במגזין Wine Spectator 

 תרגום: אבי הלוי

ג'יימס סאקלינג הוא מבכירי העורכים במגזין היין האמריקאי Wine Spectator. מקום מושבו הקבוע בטוסקנה שבאיטליה והוא מוביל את צוות הטועמים של המגזין אשר טועמים ומדרגים את יינות בורדו, איטליה ויינות הוינאטג' פורט המפורסמים של פורטוגל. לפני כשלושה חודשים ביקר סאקלינג בארץ, טעם מבחר יינות ישראליים וכעת העלה בכתבה במגזין את חוויותיו מהביקור בארץ ואת התרשמותו מהיין הישראלי. דבריו על היינות הישראליים שטעם כאן מהווים הכרה של אישיות חשובה במשהו שכולנו יודעים כבר מזמן: בישראל מיוצרים יינות איכותיים ברמה עולמית. כותב סאקלינג:

"כאשר הגעתי לתל אביב, בסוף אוגוסט 2006, קשה היה לי להאמין שישראל עברה מלחמה שבועות ספורים קודם לכן. בשדה התעופה לא ראיתי חיילים כלל ותל אביב והערים שמסביבה הזכירו לי במשהו את לוס אנג'לס או מיאמי בסופשבוע נורמאלי לחלוטין. תל אביב עצמה, עם בניני המשרדים הגבוהים שבה, וכבישיה הסואנים, נראו מרוחקים מאוד מההרס והחורבן בצפון ישראל ובלבנון.

ביקורי בישראל היה ביקור קצר אך הוא פקח את עיני בכל מה שנוגע ליין הישראלי. הייננים שפגשתי בערב הראשון לבואי לא היו שונים מייננים אחרים בעמק נאפה או עמק בארוסה. המלחמה, שהתרחשה זה לא מכבר, לא עלתה כלל כנושא לשיחה בארוחת הערב הארוכה שסעדנו ביחד במסעדה הנחשבת לטובה בתל אביב, "מול ים". במקום זאת הרבו הנוכחים לדון בנושאים המעניינים כל יינן ויינן בעולם: שנות בציר מיוחדות, סגנונות יין, שיווק ומכירת יין ועוד נושאים הקשורים אך ורק ליין.

היינות הישראלים הם בעלי אופי מעניין, כזה המשלב את האדמה הים תיכונית עתיקת היומין עם הידע המערבי המודרני. רוב היקבים הישראליים הם יקבים קטנים בהשקעה משפחתית. יש כעת כבר כ-150 יקבים ולפי מה ששמעתי ממארחי מספרם רק ממשיך לעלות. בבוקר שבו הגעתי לישראל הוזמנתי לטעימה של כשני תריסרים מן היינות הישראלים. את הטעימה ארגנו שלום מחרובסקי, הבעלים של מסעדת "מול ים" ויאיר היידו, עיתונאי ומשווק יין שעבד בעבר עבור חברת הכוסות 'רידל'. היינות שטעמתי ריגשו אותי, לא בגלל שהם היו היינות הטובים ביותר עלי אדמות, למרות שכמה מהם יוצאים מן הכלל, אלא מכיוון שראיתי את הפוטנציאל הטמון ביינות כמו: מרגלית, ירדן, אילן (צרעה א.ה.), ססלוב, פלם, תבור וקסטל. אני זוכר שחשתי תחושה כזו כאשר הכרתי את היינות של דרום אפריקה בעת שביקרתי שם בשנת 1994.

שני יינות אהבתי במיוחד באותה טעימה: ירדן קברנה סוביניון כרם אלרום 2001 ומרגלית 'אניגמה' 2004. ליינות אלו הענקתי את הציון 91 ו- 92 בהתאמה. ה'אניגמה' הוא בלנד של 60% קברנה סוביניון, 19% מרלו ו- 21% קברנה פרנק. זהו בלנד הרמוני בסגנון בורדו עם ריכוז מצוין של פרי וטאנינים בשלים ורכים. הירדן הוא מושלם כעת ויש לו את העידון והאיזון של יינות בורדו גדולים מהשנים 1996 ו-2001. יינות נוספים שאהבתי ודירגתי בציונים גבוהים הם יתיר קברנה סוביניון 2001 (כנראה יער יתיר, א.ה.),  קסטל שרדונה C 2004, ויתקין פטיט סירה 2003, אילן מרלו 2001 (כנראה של יקב צרעה, א.ה.), ססלוב קברנה סוביניון רזרבד 2002, תבור 2002 (כנראה מסחה, א.ה.) והגרנד וין 2000 של יקב קסטל.

יינות בסגנון בורדו הם לא היינות היחידים הנעשים בישראל בהצלחה. הייננים הישראלים מנסים כעת כמעט הכל: סוביניון בלאן, שרדונה, ויונייה, סירה, פינו נואר, מרלו, קברנה סוביניון, פטיט סירה ואפילו פינוטאג'. יין לבן שאהבתי במיוחד הוא ירדן ויונייה 2004 (90 נק'). הארומות והטעמים המרהיבים של פירות טרופיים, עם רמז קל ונכון של עץ חדש ריגשו אותי. היין הזה יותר דומה לויונייה של נאפה מאשר לויונייה של עמק הרון. רק 4000 בקבוקים נעשו מהיין הזה ומחצית מהם נמכרו למסעדת מול ים.

בטעימה לא הייתה הבחנה בין יינות כשרים ללא כשרים, אלא, שכמה מהייננים הישראליים נשמעו מוטרדים מכך שליין הישראלי יש תדמית של יין כשר בלבד. מפריע להם שהיינות שלהם מוצגים בשווקי ארצות הברית ביחד עם שאר היינות הכשרים, ולדעתם זהו חסרון גדול. "אנו רוצים להיות מוכרים בשוק בשל איכות היינות שלנו ולאו דווקא בשל כשרותם", אומר ויקטור שונפלד, היינן הראשי של יקבי רמת הגולן, בוגר אוניברסיטת דייויס. ייננים שאתם שוחחתי נשמעו מתוסכלים באשר לאופן שעליהם לשווק את יינותיהם. לשוק המקומי יש דרישה מוגבלת ליינות ישראליים איכותיים, ורק אחוז קטן מקרב אוכלוסיית ישראל מתעניין ברכישת יינות איכותיים ישראליים ברמה גבוהה. מנגד, היצוא מתנהל ברפיון תוך שהוא סובל מבעיית תדמית היין הכשר והבעיות הפוליטיות שישראל קשורה אליהן.

לאחר כמה ימים בישראל הבנתי את התסכול של אנשי היין בישראל. יותר ויותר ייננים ישראליים מייצרים יינות איכות ברמה גבוהה. הלהט והמסירות שלהם באים לידי ביטוי ביין שהם עושים, אלא שעבודתם אינה זוכה לתשומת הלב העולמית הראויה. "בסופו של דבר אנו רוצים שישראל תהיה ידועה בשל יינות האיכות שלה, כל היתר כבר לא חשוב", אומר אלי בן זקן מיקב קסטל.

ישראל – ארץ יפה, מרגשת ומקסימה, אשר בהחלט יש לה סגנון משלה בעשיית יין. שווה לנסות".